איך יכלה חנה לקבל נזירות עבור בנה שמואל?

שלום רב,

שאלה מצוינת, שהרי שנינו במשנה מסכת נזיר (דף כח עמוד ב) האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האישה מדרת את בנה בנזיר, וכן פסק הרמב"ם (הלכות נזירות פרק ב הלכה יג), ואם כן איך יכלה חנה לקבל נזירות עבור בנה שמואל. וכמה תשובות בדבר:

א. הנה הרד"ק (שמואל א' א יא) עמד בזה, וזה לשונו: אני תמה איך חל נדרה על בנה שיהיה נזיר. ועוד שלא היה בעולם ואיך חל הנדר עליו. ואפילו היה בעולם הרי אמרו האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האישה מדרת את בנה בנזיר. ואפילו באיש לא מצאו בו טעם אלא אמרו הלכה היא בנזיר. ואם תאמר כי אלקנה עשה הנדר גם כן אחרי ששמע מאשתו, זה לא ראינו, והיאך הניח הפסוק לסיפור עיקר הנדר וכתב נדר חנה שאינו נדר, זה רחוק. ויותר אני תמיה איך לא דברו רבותינו ז"ל בזה הדבר, כי לא מצאתי בדבריהם בזה שום דבר לא במדרש ולא בתלמוד. ע"כ. ויעויין בגליון הש"ס במשנה שם, שציין לדברי הרד"ק.

אומנם החיד"א זצ"ל בספר צוארי שלל (הפטרה יום א' של ראש השנה אות ה) הביא מש"כ הרב מהר"י חאגיז בעץ החיים סוף נזיר, דאלקנה הסכים בפה מלא והדירו בנזיר, וכה אמר עשי הטוב בעיניך, וכתב שכן עיקר. ע"ש עוד מש"כ בזה. וכ"כ במעשה רקח על הרמב"ם (שם) שצריך לומר שגם אביו הסכים על ידה והדירו גם הוא. וכן נראה בתפארת ישראל על נזיר (פרק ט אות נא).

ב. בשו"ת המבי"ט חלק א' (סימן קעד) תירץ, שאפשר לומר שאלקנה בעלה הסכים על ידה, וכמו שכתוב (שם פסוק כג) ויאמר לה אלקנה אישה עשי הטוב בעינייך שבי עד גמלך אותו אך יקם ה' את דברו וגו'. וכ"כ בספר באר משה על נזיר (דף יד עמוד א ד"ה ודע דלפי, ודף כח עמוד ב ד"ה שם במשנה ואין) שבעלה אלקנה הסכים על ידה, כדכתיב ויאמר לה אלקנה אישה עשי הטוב בעיניך. ע"ש.

אומנם החיד"א זצ"ל בספר צוארי שלל (שם) הביא מהכלי יקר (א"ה, הכוונה לספר כלי יקר על הנביאים להרב שמואל לנייאדו זצ"ל) שתירץ כנ"ל, וכתב על זה: ויש להרהר על זה, דהא דשתיקת הבעל בנדרי אשתו מילתא היא, היינו בשאר נדרים שהיא מדינה יכולה לידור, והפרת הבעל במקום התרת חכם, וכשלא הפר נתקיים נדרה, אבל הכא שהאשה אינה מדרת בנה בנזיר, אין כאן נדר ואין כאן הקמה.

ג. רבי משה זכות זצ"ל (מגדולי המקובלים באיטליה, נפטר בשנת תנ"ח) בספרו קול הרמ"ז על המשניות (סוף מסכת נזיר) תירץ, שנדר חנה היה שהיא תעשה את שלה במה שתקדיש הנאתו עליה כל ימיו ושתגדלנו בפרישות מיין וטומאה ותגלחת, ואחר שגדל הוא נתפייס בדעתו וקיבל עליו נזירות עולם.

וע"ע מש"כ בזה הרלב"ג (שמואל א' ז יז, ד"ה התשיעי) ובספר צוארי שלל (שם) ובתורת משה (פרשת נצבים, דף נא ע"ב, ונב ע"א) ובברכת משה (שמואל א א יא) ובמרומי שדה (נזיר דף סו עמוד א) ובספר דור ישרים חלק ב' (פרק כא).

בברכה,

הלל מאירס