חברה והשקפה
ת"ת בשעת הסכנה
- י"ד שבט התשפ"א
שאלה
כשר' חנינא בן תרדיון ענה לר' יוסי בן קיסמא על כך שהוא מקהיל קהילות ברבים למרות גזירת המלכות "מן השמים ירחמו" ור"י הגיב "אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר מן השמים ירחמו" האם כוונתו היתה שעל ר"ח להפסיק את הלימוד ברבים? ורואים גם שר"ח לא ענה על כך, האם זאת שתיקה כהודאה? ובפרט שרואים שבסוף חששו של ר"י אכן התקיים ושרפו את ר"ח עם הס"ת משמע שחששו היה מוצדק אך האם משמעות הדברים שהלכה כמותו והיה אסור לר"ח להמשיך? והנה רואים עוד ראיה לכאורא לכך בכך שכל המוסר נפשו על ד"ת אין אומרים שמועה בשמו.
תשובה
שלום וברכה
מאחר והוא המשיך ללמוד הרי זה מוכיח שרבי חנניא בן תרדיון לא הסכים לכך.
בעניין כל מוסר נפשו על דברי תורה יש פירושים שונים לחיובי או לשלילי ואין להוכיח מזה למעשה.
למעשה הכל תלוי לפי ראות עיני גדולי ישראל בכל זמן וזמן לפי העניין.
בברכה,
בנימין שמואלי
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il