האם יעקב אבינו-הוא מומיה?

שלום וברכה,

כל נסיון לשימור הגופה, אפילו על שמנים וכדו', נקרא בשם "חניטה".

בספרו של פרופסור שטיינברג "אנציקלופדיה הלכתית רפואית" ישנו ערך העוסק בשיטות החניטה שהיו נהוגות במצרים (ח"ב עמודות 499-508), ואחת משיטות אלו היתה באמצעות הזרקת חומר ממיס לתוך הבטן.

גם הזוהר מסביר שהיו סוגים שונים של חניטה, והחניטה של יעקב לא היתה בהוצאת האיברים מן הגוף, אלא בהחדרת סוג מסוים של שמן דרך הטבור, ששומר על הגופה (זוהר חלק א, רנא).

כך מבאר גם ה"צפנת פענח": "החניטה שהיה אצל יעקב אבינו, ח"ו לא נגעו הרופאים בגוף, רק הוי כהך דנזיר ד, ב דאשקוה מי דקלים ושלקו במי טבריא..." (שו"ת צפת פענח, חלק א, ורשא תרצ"ד, סימן כ). 

מובן שהחניטה של יעקב לא היתה דבר שלכתחילה, והיה מאחוריה טעם וצורך השעה.

על הסיבה לחניטה, מסביר אור החיים הקדוש, שהמצרים היו מקדשים את מתיהם והופכים אותם לאלילים. מאחר שיעקב היה צדיק וגופתו לא היתה מסריחה לעולם, היה חשש שהמצרים יחשבו אותו לאלוה, ויעשו ממנו עבודה זרה. לכן ביקש לחנוט אותו ולהסתיר את הנס, וכך למנוע עבודה זרה:

"ויחנטו הרופאים עשה כן יוסף משום כבוד אביו, כי כן משפט הנכבדים, ומכל שכן גדולי המלכות, או כדי שלא יטעו בו כשלא יחנטוהו שלא מת, או שמת ולא הסריח, ויעשוהו אלוה, כי הוא פלא בנכרים המזוהמים, וסובב לבלתי יעלהו לארץ קבורתו, ואם לא היו טעמים הנזכרים הדבר פשוט כי בלא חניטה לא היה מסריח" (אור החיים על בראשית פרק נ, פסוק ב).

בברכה,

דניאל בלס