לומדי תורה

ידוע לי שההלכה אינה לפי דברי הרמב"ם אשר כתב בהלכות תלמוד תורה: "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה. אמרו חכמים: כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם, ועוד ציוו ואמרו: אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן, ועוד ציוו ואמרו: אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון, וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות".

כידוע לנו, החילונים משתמשים בדיברי הרמב"ם בכל הזדמנות, ואינם פוסקים למתוח ביקורת על לומדי התורה. בנוסף, הם טוענים שישנם רבנים רבים אשר מתפרנסים היטב בעצמם (שרים, חברי כנסת ראשי ישיבות ועוד), וומדי התורה מתפרנסים מעט מאוד ובצער. איך מיישבים את הסתירה הזאת? איך מסבירים לחילוניים סוגייה כזאת?