מדוע לא נבראתי ה’?

בס"ד

שלום וברכה,

הנה שאלת מפתח: מנין אנו יודעים שלמשהו חייב להיות בורא? ניקח לדוגמה כוס מים שמונחת על השולחן, אולי היא קיימת מנצח נצחים? מה גורם לנו לחשוב שיש לכוס הזו יוצר?

התשובה לכך היא: הכוס הזו מוגבלת. יש לה צורה, יש לה גודל ומשקל. דבר זה מוכיח שעומדת מאחוריה סיבה, מישהו שקבע שהכוס הזו תהיה בדיוק בצורה הזו ובגודל הזה. באותה מידה יכולתי לשאול, מדוע יש ביד שלי חמש אצבעות, ולא שש או ארבע? השאלה עצמה מוכיחה שיש סיבה שיצרה אותי, שקיים גורם שקבע את מספר האצבעות ביד שלי.

יצאנו למדים שכל דבר שהוא מוגבל - חייב להיות לו מגביל שיצר אותו, שקבע שהוא יהיה בדיוק כך ולא אחרת. 

אם אפשר לשאול על משהו "מדוע זה כך ולא אחרת?" - מוכרח שיש לו בורא. על כן יש לעולם שלנו בורא, שכן העולם בו אנו חיים הוא חומרי ומוגבל, דבר שמוכיח שיש בורא אשר הגדיר את חוקי הטבע של היקום וקבע כיצד יראה ויפעל עולמנו.

כעת, נשאלת השאלה, מדוע אי אפשר לשאול את אותה שאלה על אלוקים?

התשובה הפשוטה ביותר לשאלה זו תהיה: בגלל שלאלוקים אין צורה! אם אלוקים היה בעל-גוף, עם ידיים ורגליים, אז הוא היה מוגבל כמונו, ואז היה צריך לשאול "מי יצר אותו", "מי הגביל אותו", "מי קבע שיהיו לו דווקא שתי ידיים ושתי רגליים"? בדיוק כפי שאנו שואלים את עצמנו - "מי הגביל אותנו", כך היינו שואלים "מי הגביל אותו". אולם מכיוון שלאלוקים אין גוף, אין לו צורה גודל או כמות. הוא אינסופי. על כן, הוא אינו צריך מגביל שיברא אותו. 

כך אמרו חז"ל על הבורא יתברך: "הוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומו" (בראשית רבה, סח). במילים אחרות, כל העולם קיים בתוך המציאות של אלוקים. אלוקים הוא למעשה המציאות האמיתית, כי הוא הדבר היחיד שאיננו מוגבל, הוא האינסוף האמיתי, וכולנו בעצם נמצאים וחיים בתוך מציאותו.

לסיכום: מכיוון שאלוקים איננו חומרי, אין לו גבולות. הוא אינסופי, הוא נצחי כי הוא לא מוגבל למקום ולזמן, כך שהוא אינו משתנה, אין לו התחלה כשם שאין לו סוף, והוא אינו צריך יוצר שיברא אותו בנקודת זמן מסויימת או יגבילו.

זהו העקרון שיפתור את קושייתך:

כל דבר שאפשר לשאול עליו "למה הוא כך ולא אחרת?" מעיד על היותו מוגבל בידי כח אחר שקבע את גבולותיו. ללא המגביל, לא היה הדבר נשאר מוגבל. כל הגבלה היא בעצם אפשרות שיצאה אל הפועל בידי מגביל מתוך אפשרויות רבות (אחזור להזכיר את משל כוס הזכוכית המלאה במים. הכוס נותנת צורה למים, ובלעדי הכוס המגבילה את המים, היו המים נשפכים לכל עבר ומאבדים את צורתם). לכן נשאלות השאלות, מדוע היקום שלנו מוגבל לכמות מסויימת של חומר ואנרגיה, להתנהגות מסויימת מאוד של החומר, שהרי אפילו המרחב והזמן מוגבלים. שאלות אלו מחייבות את המסקנה שיש מגביל שקדם להם, וקבע את צורתם ואת גבולותיהם. אך אם היקום כולו מוגבל, אז נשאלת השאלה, מהי המציאות האמיתית שניצבת מאחורי כל מציאות אחרת? 

ובכן, המציאות היחידה שלא צריכה סיבה ומגביל, יכולה להיות אך ורק מציאות שאין בה אף גבולות כלל: מי שאינו חומר ואינו תלוי במרחב, כלומר אינסופי; ואין בו חילוק והפרדה המגבילים אותו, ולכן הוא אחד מוחלט; ואינו תלוי בזמן ושינוי, כלומר הוא נצחי ללא התחלה וללא סוף, ולכן נמצא בכל מקום ובכל זמן; ואינו מוגבל ברמת האינטליגנציה והידיעה שלו, כלומר יודע הכל ונמצא בכל, ובמילה אחת: אלוקים. מכיוון שאלוקים אינו מוגבל לאף תכונה והגבלה, אז לא ניתן לשאול עליו "מדוע הוא כך ולא אחרת". 

אלוקים הוא איפוא המציאות היחידה שחייבת להיות קיימת בכל מצב ומאחורי כל מציאות אפשרית אחרת. ומכאן ההוכחה הפילוסופית הגדולה ביותר, שאלוקים הוא האינסוף, הוא שורש המציאות וסיבת כל הסיבות, והינו המציאות האמיתית שמקיימת אותנו.

וכמו שסיכם הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פרק א): "יסוד היסודות ועמוד החכמות, לידע שיש שם מצוי ראשון.  והוא ממציא כל הנמצא; וכל הנמצאים מן שמיים וארץ ומה ביניהם, לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו... הוא לבדו האמת, ואין לאחר אמת כאמיתו. והוא שהתורה אומרת "אין עוד מלבדו", כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו"

עצם היותך מוגבל לתכונות, מצוי במרחב ובזמן, מחייב את היותך נברא.

מי שאינו מוגבל לתכונות, אינו מצוי במרחב ובזמן, הוא הבורא.

הבורא אינו תלוי בזמן, ולפיכך שאלת ההתחלה לא חלה עליו כלל. הוא היה הווה ויהיה. רק אתה, בתור נברא, יכול לשאול שאלות מסוג "אולי" ו"למה לא כך או כך", מה שמעיד כי אינך מחוייב המציאות, אלא יצור מוגבל הנברא בזמן, ולכן יכול לשאול שאלות התחומות במקום ובזמן. אצל הבורא יתברך - מציאותו היא תמיד אחדותית, אחת ויחידה, ללא שינוי ותנועה, לכן הוא מחוייב המציאות.

* * *

כעת לגבי בריאת הנבראים.

כשם שרוע נובע מחיסרון, כך טוב נובע משלמות.

הקב"ה הוא מושלם, אינסופי, ועל כן הקב"ה הוא טוב מושלם. רצון הטוב היא להטיב, להשפיע. זה טבעו של מי שיש לו הכל - להשפיע לאחרים מטובו האדיר והגדול.

חכמים רבים המשילו זאת לשמש המאירה, אשר אורה מגיע עד לארץ, אלא שהנבראים זוכים להנות מאותה בהתאם לדרגתם (החפרפרת לא תהנה מאור השמש כמו האדם). כך להבדיל, הטוב האלוקי ברא את הנבראים ומטיב להם בדרגות שונות לפי יכולתן, כאשר האדם נמצא בראש הפירמידה - כי הוא קיבל בחירה חופשית, על כן ניתן להטיב לו יותר מכל בריאה אחרת.

ואפרט, מדוע אלוקים ברא את האדם?

1. רוע כידוע נובע תמיד מחיסרון (אנוכיות, צורך עצמי), לכן הרוע מטבעו לוקח מהאחר.

2. הטוב נובע משלמות, לכן הטוב תמיד נותן.

3. מי שהוא אינסופי ומושלם, אין אצלו רוע ואין אצלו חסרונות. מכיוון שהוא מושלם הוא מוכרח להיות טוב ומטיב.

4. לכן הקב"ה ברא את העולם, את בעלי החיים, ולהבדיל מהם את המלאכים, כדי לתת להם מטובו הנצחי.

5. אך הטוב האמיתי של הקב"ה הוא הקירבה אליו. כי הוא יתברך מקור הטוב. הוא האינסוף הנצחי.

6. כדי להתקרב לבורא - צריך להידמות אליו. מי שדומה לו ביותר - קרוב אליו ביותר. רק מי שקרוב לקב"ה יוכל להנות משפע אמיתי ונצחי.

7. הידמות זו לבורא עולם - לא יכולה להיות מבוססת על שקר או דמיון, כי אלוקים הוא אמת, והקירבה אליו נובעת מההידמות האמיתית אליו יתברך. לכן זיוף ואשליה לא יוכלו לחבר בין הנברא לאלוקים.

8. לכן הקב"ה ברא יצור מיוחד במינו שנקרא אדם. האדם לבדו קיבל נשמה אלוקית שהיא הדומה ביותר לקב"ה, וכך ניתנה לו היכולת ליצור ולהחריב מכוחו של אלוקים. אפילו למלאכים אין היכולת להידמות לאלוקים כמו האדם. אמרו על כך חז"ל בגמרא, שאלוקים ממלא כל העולם כולו כפי שהנשמה ממלאת כל הגוף כולו.

9. כל היצורים בעולם מקבלים את טובו של אלוקים ללא בחירה, ואפילו המלאכים הגבוהים ביותר. לכן הקירבה שלהם לאלוקים מוגבלת, כי הם אינם דומים אליו. על האדם הוטלה המשימה הגדולה ביותר - להידמות לקב"ה בכח הבחירה העצמית שלו, הנובעת ישירות מאלוקים. האדם חייב לבחור בכוחות עצמו ב-אמת, כדי להידמות לאלוקים ולזכות לקירבתו הנצחית.

10. לכן הוצב האדם בעולם של חושך ושל נסיונות, ניתן לו יצר טוב ויצר רע, רצון אלוקי למשמעות רוחנית, ומשיכה נפשית לחומר. באמצעות התורה לומד האדם לשלב בין הרוח לבין החומר, ולהידמות לאלוקים. ההידמות הגבוהה ביותר לאלוקים היא להטיב כמוהו ללא בקשת תמורה. כפי שאלוקים אינו מקבל דבר מן האדם, כך ההידמות הגדולה ביותר אליו תהיה בהקרבה וקיום מצוות "לשמה", שלא על מנת לקבל שכר. זוהי הדרגה הגבוהה ביותר של הקירבה לקב"ה, וזהו גם הכח הגדול ביותר שקיים בנשמה שניתנה לאדם, זהו כח האהבה.

משמעות החיים של האדם היא האהבה. וכך גילה ה' בתורתו הקדושה (דברים פרק ו, ה): "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" (אפילו נוטל את ממונך, אפילו נוטל את נפשך - אהוב אותו בכל לבך. זוהי משמעות חייך על פני האדמה).

המטרה האלוקית היתה להתגלות לאדם, כדי לתת לו הוראות יצרן מהו הטוב ומהו הרע, למען ישיג האדם השלם את תכלית חייו ויזכה לעולם הבא. מטרת הבריאה היתה להעמיד עם שיקיים את רצון השם ויזכה לטוב האמיתי. אך רוב הגויים בעולם לא ביקשו את אלוקים ולא רצו להקריב בעבורו. ה' בחר בעם ישראל בגלל שעם ישראל רצה בו, ובזכות אבותיו.

המטרה העיקרית של ה' היתה להעמיד את האדם השלם שמקיים את תורתו, ולכן עם ישראל הוא העם הנבחר, שכל דורש אלוקים יוכל להצטרף אליו. וכך נאמר בתורה: "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש" (שמות פרק יט, ו). ישראל היא הממלכה האלוקית, והנביאים ניבאו שכאשר תגיע הגאולה השלמה, כל הגויים בעולם יכירו באמת ויחיו בשלום עולמי. אהבה אלוקית ואחדות, זוהי משמעות החיים.

להבנה טובה יותר של התשובה הזו, ולמענה בשאלות נוספות באמונה (כמו הבחירה והידיעה, למה אלוקים ברא אותנו, איך אנו יודעים שהתורה אמת) יש לקרוא את החוברת שיחה גורלית. לקריאת החוברת, נא לחפש בגוגל את המילים "שיחה גורלית". בהצלחה!

בברכה,

דניאל בלס