שאלה על סבלו של יוסף

בס"ד

שלום וברכה,

תחילה, הבה נזכור שיוסף עדיין חי עכשיו בגן-עדן, מזה 4000 שנה. הוא יחיה בגן עדן לנצח נצחים, והדרגה הרוחנית בה זכה תיתן לו אושר עד.

לבסוף כולנו מזקנים ונפטרים מן העולם, ולא לוקחים איתנו דבר מלבד מצוות: "שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד" (אבות ו, ט). 

אני בטוח שרבים עלולים "לקנא" בנסיונות של יוסף הצדיק, שהביאוהו לדרגה רוחנית גבוהה כל כך, אך ספק אם היו עומדים בהם.

הצדיקים צמחו להיות כל כך גדולים ועצומים בזכות אותם נסיונות קשים. האם אברהם אבינו היה אותו אברהם אבינו ללא הנסיון של עקידת יצחק? האם יוסף היה מסופר לכל הדורות, ודמות ללימוד וחיקוי, אלמלא עמד בנסיונות האמונה והיצרים של מצרים?

עם זאת, שימי לב שהקב"ה נמצא עם יוסף במצרים, ולא עזבו לרגע. פוטיפר קנה את יוסף עבור גילוי עריות, אך ה' הפכו לסריס כדי שלא ייגע ביוסף לרעה. אף אדם לא נגע ביוסף לרעה, לא היכהו, לא חבל בו, לא פגע באיבר מאיברי גופו. 

יוסף זכה לגדולה מיידית הן בביתו של פוטיפר, אך גם לאחר מכן בבית האסורים - מיד זכה לאהדה ואהבתם של השרים שהתייעצו עמו. הוא ראה בחוש שה' מוליכו, עד שהגיע לעמוד לפני מלך מצרים ולהדריכו. זהו סיפור גדולה.

יוסף מכנה זאת טובה, כשאומר לאחיו: "אתם חשבתם עלי רעה, אלוקים חשבה לטובה" (בראשית נ, כ).

כשהצדיק רואה וחש שה' עמו, הוא לעולם לא לבד. הוא חש את אהבתו של אלוקים עמו.

אלמלא היו האחים מוכרים את יוסף, היה יוסף מתגלגל למצרים בדרך אחרת (אולי עוברי אורח ישמעאלים היו חוטפים אותו וכדו'), אך הגלגול שהיה נועד להגדילו ולרוממו. לא רק בעושר, אלא בדרגה הרוחנית.

יוסף שמח על הנסיונות שעבר, כי ידע שנועדו לטובתו, ולהפוך אותו לצדיק לדורות עולם.

"לחם בושה" - הוא מושג שמתאר את השגת השכר של העולם הבא במאמץ ולא בחסד. והרעיון שמאחוריו הוא שהנשמה זקוקה לבנות את עצמה, ולהשיג את גבורתה על ידי הניסיונות והמצוות, שמתוכן היא זוכה לקרבת האלוקים. הרעיון הוא להידמות לאלוקים, וכדי להידמות לאלוקים על הנשמה לבחור בכוחות עצמה להתקרב לאלוקים. 

יהיה מי שישאל בטעות: "אז למה אלוקים לא ברא את הנשמה ללא בושה?", אך צריך להבין כי אושרה של הנשמה אינו יכול להיות מושג על ידי שקר ודמיון, כי האושר האמתי הוא בעצם הקרבה לה', בכדי להשיג מטרה נכבדה זו צריך האדם להידמות לה' באמת, ולא באמצעות שקר ודמיון. ה' אמת, ולכן הנשמה צריכה להיות אמתית כדי להידמות לו ולהתקרב אליו באמת. 

כדי להבין נקודה זו בצורה ברורה, נא לראות את התשובה הבאה:

http://www.hidabroot.org/he/article/109596

ולאחר מכן את המאמר "למה ה' ברא סבל בעולם":

http://www.hidabroot.org/he/article/88622

אב שאוהב את ילדיו, רוצה שילדיו יתבגרו ויהיו לאנשים עצמאים, ישרים וצדיקים בזכות עצמם.

כך להבדיל, הקב"ה רוצה שהנשמות שברא יזכו להגיע למידת הגבורה בכוחות עצמן, וכך יזכו לקירבתו בזכות ולא בחסד-חינם.

ה"משחק" נועד לייצר גיבורים. גיבורים לא "בכאילו", אלא גיבורים באמת.

מטרת הסבל והקשיים היא כדי לתת לנשמה את היכולת להחליט בעצמה אם להתקרב לה' מתוך אהבה, ועל ידי כך היא זוכה לקירבתו באמת. 

עלינו להתחזק בכך שה' חכם ורחום מאיתנו, שהרי ברא את חוכמתנו ואת הרחמים שבלבנו. הוא יודע כל מה שאנו יודעים וחושבים, ואינו שוגה שגיאות. כל רצונו להטיב לנו ולרוממנו.  את אשר יאהב ה' יוכיח!

דבר אינו קורה במקרה או לחינם. אפילו הייסורים הקטנים ביותר באים לאדם בחשבון מדוקדק משמים. אמרו חז"ל במסכת ערכין (דף טז, ב): "עד היכן תכלית הייסורין? ...אפילו נתכוונו למזוג לו כוס יין במים חמין ומזגו לו בטעות בצונן, או שנתכוונו למזוג לו בצונן ומזגו לו בחמין, הרי זה נקרא ייסורים... אפילו נהפך לו חלוקו כשלבשו, והוא צריך לחזור ולהופכו, הרי אלו ייסורים... עד היכן תכלית ייסורין? אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלוש מטבעות, ועלו בידו שתיים, הרי אלו ייסורים!"

אמרו חז"ל (פסחים דף נ, עמוד א): "לא כעולם הזה העולם הבא: העולם הזה - על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת. לעולם הבא כולו (אומר): הטוב והמטיב"

בברכה,

דניאל בלס