חומר מול רוח

שלום וברכה,

ראי תחילה במאמרי - הוכחות למציאות רוחנית באדם - מתוך האדם

http://www.hidabroot.org/article/214667

 אם תיקח מגוף האדם את נשמתו - לא יהיה מה שירגיש בו דבר. הרי מהו הגוף אם לא "גוש בשר"? וכי בשר מסוגל להרגיש או לחשוב? בלעדי הנשמה יהיה הגוף כמו "צמח", ללא מחשבה וללא רגשות. יש לזכור שגם המוח, בסופו של דבר, אינו אלא גוש בשר. הוא אמנם מכונה מורכבת מאוד - אך אף מכונה אינה פועלת מעצמה. 

 המחשב הוא מכונה מורכבת מאוד, אך הוא לא יכתוב מעצמו שאלות ויקרא באתר הידברות. לשם כך נדרש אדם שישתמש במחשב. ובנמשל כך הוא גם אדם, אם הוא נהפך לצמח - גופו ומוחו יכולים להיות שלמים, רק שאין אף אחד בבית כך שהגוף שובת.

הבה נחשוב על הנשמה בתוך הגוף כעל נהג בתוך רכב.

הרגשות, הדמיון והמחשבות - הם כלים של הרוח בתוך המכונה. מי שבוחר לחשוב את המחשבות, לדמיין את הדמיונות, ולהרגיש את הרגשות - היא הנשמה שמפעילה את המוח.

להרחבה נא לראות את המאמר: האדם מכונה או נשמה -

http://www.hidabroot.org/he/article/177210

 גם במאמרי על הוכחה מדעית לקיומה של הנשמה:

האם הירוק שלי זהה לירוק שלך?

https://www.hidabroot.org/article/221819

קווליה: הוכחה מדעית מפתיעה לקיומה של נשמה באדם

https://www.hidabroot.org/article/222114

 נא לראות כאן כתבה מורחבת: "האם ידעו שהשכל נמצא במוח":

http://www.hidabroot.org/article/101493

 לעצם שאלתך - התופעה שאת מתארת היתה ידועה מימים ימימה. התורה כידוע מספרת לנו על נח שהשתכר. דוד המלך במדרש שאל את הקב"ה מדוע ברא שיגעון בעולמו.

 אם נחזור למשל הנהג והמכונית ביחס לנשמה בגוף, הרי שכאשר המכונית מתקלקלת - הנהג ייסע באופן לקוי. לדוגמה, אם הזגוגית מלוכלכת, לא יוכל הנהג לראות כראוי, ואם הבלמים מקולקלים, ייסע הנהג בצורה מסוכנת. אך אין פירוש הדבר שהנהג לקוי, או שהנהג הוא הרכב.

אחרי הכול, גם ילד קטן זוכה בנשמה-בוגרת, אלא שהמוח הקטן של הרך הנולד אינו מסוגל לחשוב עדיין בצלילות, עד שהוא מתבגר. אז הנשמה יכולה לגלות את עצמה בגוף, ומגיל מצוות מסוגלת לבחור באמצעותו בין טוב לרע.

מאחר שהנשמה מפעילה את הגוף דרך המוח, כאשר המוח מתקלקל, היא מוגבלת בו. הנשמה משתמשת בגלגלי עיניים כדי לראות, אך היתה מסוגלת לראות מחוץ לגוף ללא גלגלי עיניים (כשם שנהג היה יכול לצאת מרכבו, ולראות ללא "זגוגית" הרכב או מצלמות וכדו'). כך הנשמה משתמשת במוח, ואם חלק במוח שאחראי על הזיכרון מתקלקל בגזירה משמים, הרי שהנשמה תוגבל ביכולתה להשתמש בזיכרון. ואם המוח יפריש אנדרנלין או קורטיזול כשבשעת סכנה, הנשמה תיאלץ להתמודד עם פחדים וחרדות. הנשמה עצמה איננה פוחדת ואיננה חרדה, אך היא נתונה במוח שיכול לשדר לה מראות ותחושות אלו - והיא בוחרת כיצד לנהוג בכל סיטואציה.

ד"ר ויקטור פרנקל, ניצול שואה אשר כתב ספר ידוע בשם 'האדם מחפש משמעות', מנסה לתאר בצורה פסיכולוגית היכן נמצאת נקודת הבחירה שלנו, וממחיש אותה באמצעות סיפורים ממחנות ההשמדה, סיפורי ייאוש כנגד סיפורי גבורה – תחת אותם מצבים ולחצים פסיכולוגיים מאיימים. כך למשל, הוא מספר שראה קצין נאצי פונה בתקיפות ליהודי חלש ומסכן, וקרא אליו בגאווה: "אתה יהודי פחדן". היהודי השיב לו: "נכון, אני באמת פחדן, אבל אם אתה היית פוחד עכשיו כמוני, היית בורח מרוב בהלה!".

ד"ר פרנקל ראה באמירה זו ביטוי לנקודת הבחירה שיש בכל אחד מאתנו, כלומר ההתייחסות האישית שלנו למאורעות, גם במצב של פחד איום ונורא. פרנקל טען שגם אם איננו יכולים לשלוט על מצבים של רגשות עזים כמו פחד או כעס או תסכול, אנו עדיין מסוגלים לבחור כיצד להתייחס למצבים - למרות הרגשות והמחשבות הפוקדים אותנו. כך לדוגמה, אדם שפוחד מאוד יכול לבחור לנהוג באומץ, ואדם שכועס מאוד יכול להחזיק מעמד למרות הכעס המצטבר. 

 כמובן במקרים קשים מאוד של מחלות מוח, הנשמה יכולה להיות מוגבלת לחלוטין, בדומה לרכב שמתקלקל עד שאינו יכול לנסוע. במקרה כזה, תיקונה נמצא בייסורים, אך אין לה בחירה בין טוב לרע.

 בברכה,

דניאל בלס