הפרדוקס הגדול ביהדות

בס"ד

שלום וברכה,

זהו נושא עמוק מאוד, שכדי להבינו, צריך לרדת למושגים בפיזיקה מודרנית. אך ניסיתי להסבירו מעט כאן:

https://www.hidabroot.org/article/185198

https://www.hidabroot.org/article/202592

בקיצור אפשט ואסביר, כי לפני העולם לא היה מושג של זמן, כך שלא היה "לפני". ה' מבחינתו תמיד רצה לברוא את העולם, ולכן גם תמיד ברא אותו בפועל. ברגע שהבורא ברא את היקום, נוצר לראשונה מושג הזמן, ורק אז החלו להיווצר שניות ודקות ושעות וימים. מבחינתנו יש מושג של זרימת זמן, עבר הווה ועתיד, ועל כן אנו טועים במחשבתנו על אלוקים שנמצא מחוץ לזמן. הוא יתברך בלתי משתנה, ורצונו בלתי משתנה.

רצונו של ה' אינו משתנה, "כי נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם, כי לא אדם הוא להינחם" (שמואל א, טו, כט).

ומאחר שה' הוא אחד בתכלית האחדות, הרי שרצונו והוא - אחד הם. הוא אינו נפרד מרצונו.

לפיכך רצונו של ה' תמיד פועל, הרמב"ם המשיל זאת לשמש המאירה תמיד, אשר נותרת במקומה בכל חוזקה, אך אורה מגיע למרחקים עד לעולמנו. כך להבדיל ה' רצונו הוא להטיב תמיד מעצם היותו טוב ושלם, ורצונו מתבטא על ידי יצירת בריות להטיב להן. נושא שהוסבר בהרחבה פה:

http://www.hidabroot.org/he/question/132674

על הרצון של הקב"ה:

https://www.hidabroot.org/article/218147

אך בנושאים כאלה "מותר" לנו להיות ענווים ולהודות במוגבלותנו האנושית. אנו הרי בקושי מבינים את העולם החומרי, קל וחומר שאין לנו יכולת להשיג את מהות הרצון האלוקי.

בברכה,

דניאל בלס