עונשם של אדם וחוה

אור החיים
(טז) אל האשה אמר וגו' נתכוון ה' לומר ג' קללות כנגד ג' דברים האמורים בענין, כי טוב העץ וגו' וכי תאוה וגו' ונחמד וגו' כנגד כי טוב העץ שרצתה להשתעשע ולהתענג הפך רצונו יתברך הרבה עצבונה ואפילו בזמן שמחה בעצב תלדי בנים וכנגד וכי תאוה וגו' אמר ואל אישך תשוקתך שתתאוה לו תמיד, ויש בזה ב' פרטי קללה, האחד היא שתתאוה ואין בידה להשלים מאויה אלא ביד הבעל, ופרט זה נכלל בכלל אומרו והוא ימשל בך והב' היא שלא יהיה לה מציאות להשלים תשוקתה ותמצא שתשתנה האשה מאיש בפרט זה, כי האיש ישבע בתשוקתו מה שאין כן האשה, והבן וזו קללה גדולה שתמיד חסרה תשוקתה וזה כנגד מדת תאוה לעינים וכנגד ונחמד וגו' אמר והוא ימשל וגו', היא חשבה להסיר מעליה כח המושל הגדול שתהיה כאלהים וגו' הוסיף לה מושל להכניעה:

חזקוני

הרבה ארבה - שתחיה בעצבון ובטורח כל ימיך. וא"ת מה אכפת לן מהקללה, אכניס שפחות לשמשני ת"ל והרנך כלומר תתעברי, מדה כנגד מדה היא מלאה את בטנה מן האיסור לפיכך תלקה בבטנה. וא"ת אלד בשופי ובנחת ת"ל בעצב תלדי והוא צער הלידה. וא"ת אשמור עצמי מלהזקק לבעלי ת"ל ואל אישך תשוקתך וא"ת אכוף יצרי ולא אזקק עמו כלל ת"ל והוא ימשל בך על כרחך תזקק עמו.