הכרת הטוב למי שלא התכוון לעזור

שלום וברכה, ותודה על שאלתך.

בתורה נאמר: "לא תתעב אדמי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו" (דברים כג, ח).

ורש"י מפרש: "לא תתעב אדומי - לגמרי, ואע"פ שראוי לך לתעבו שיצא בחרב לקראתך; לא תתעב מצרי - מכל וכל, אע"פ שזרקו זכוריכם ליאור מה טעם שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק לפיכך".

מכאן שאנו לא נדרשים לאהוב או להשלים איתם, אך גם לא לתעב אותם (תיעוב היא יותר משנאה רגילה).

אך ישנה תשובה עמוקה יותר לשאלתך.

אנו מאמינים בלב שלם שכל מה שקורה לעם ישראל - נעשה בגזירה מאת הקב"ה. כך אמרו חז"ל, שאין הקב"ה מגלגל חובה אלא על ידי חייב.

גם הנאצים ימ"ש היו למעשה שליחים, ואם הם לא היו בוחרים להרשיע נגד ישראל, אז אומה אחרת היתה רודפת אותנו. כי הבורא משתמש בשליחים בעולמו.

נא קראי את מאמרי:

http://www.hidabroot.org/article/863

הגמרא מספרת:

"כשבקש טוריינוס [קיסר רומאי] להרוג את לולינוס ופפוס אחיו... אמרו לו: 'אנו נתחייבנו כליה למקום, ואם אין אתה הורגנו, הרבה הורגים יש לו למקום, והרבה דובין ואריות יש לו למקום בעולמו שפוגעין בנו והורגין אותנו וכו'" (תענית, יח ע"ב).

יש על כך משל יפה.

כלב שבעליו מכה בו עם מקל, נובח על המקל, ולא מבחין ביד שאוחזת במקל. כך גם בני ישראל לעתים קרובות כועסים על שונאי ישראל והטרוריסטים, ואינם מבינים שכל אלה מגיעים בגזירה אלוקית משמים על עוונותינו, ואם נשוב בתשובה שלמה, יחדלו שונאינו לשנוא ולפגוע בנו!

כיום האומות הערביות רוצות בהשמדתנו המוחלטת. אך לפני פחות ממאה שנה הגרמנים רצו בהשמדתנו המוחלטת. אם נלך אחורה, נמצא את הנאצים מתחלפים בנוצרים, ולפניהם ברומאים, ולפניהם ביוונים, ולפניהם בפרסים, ולפניהם במצרים...

האם לא נבחין בכך שיש יד השולטת באירועים?

ולמרות הגזירות אנו חיים וקיימים 3300 שנה, כאשר האימפריות הגדולות בעולם נכחדו ואינן. כי הבורא שומר עלינו למרות הגזירות.

ובמענה לשאלתך -

איננו באמת "שונאים" איש. כי אנו יודעים ומבינים שהכל נעשה משמים. אנו מבקשים נקמה בשונאי ישראל רק כדי לגלות את כבוד ה' בעולם, למען הצלת בני ישראל. 

התורה היא שמלמדת אותנו מתי לשנוא, ומתי לאהוב. איננו נדרשים לאהוב את המצרים, אך גם לא לתעב אותם. והסיבה לכך:

כשבני יעקב ירדו למצרים - המצרים נתנו להם תבואה. רק שנים רבות לאחר פטירתו של יוסף הגיע מלך רשע והעביד בפרך את בני ישראל. אך עד אותו דור המצרים עזרו ורוממו את היהודים, ולא הזיקו להם.

המצרים אכן התעללו ביהודים, אך הם קיבלו את עונשם המלא בעשרת מכות מצרים - מידה כנגד מידה. לא היתה מכה אחת שלא נענשו בה על מה שהצרו לישראל, ואף רודפי ישראל טבעו בים.

כעת נדרש מאיתנו להשלים עם מה שנעשה במצרים, מאחר שהם קיבלו את עונשם, והפרק שלהם בהיסטוריה של עם ישראל נגמר ואינו. עובדה מרתקת היא שהאימפריה המצרית נכחדה ואיננה עוד בעולם, ובני הארץ שכיום מכנים את עצמם "מצרים" הם ערבים בני ישמעאל ואינם קשורים כלל למצרים הקדמונים. 

כמו שהאימפריה הפרסית, האושרית, היוונים והרומית - נכחדו מן העולם, כך גם האימפריה המצרית נכחדה מן העולם. היא השלימה את פרקה. בעוד עם ישראל חי וקיים!

התפקיד שלנו הוא להמשיך הלאה, כשאנו זוכרים את הנסים והנפלאות שחולל ה', אך שוכחים את גויי מצרים מאחורינו. התורה אוסרת לשוב לגור במצרים: "ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד" (דברים יז, טז)

אין לנו עוד שנאה למצרים. הם סיימו את פרקם בהיסטוריה.

צאי וראי שגם הנאצים סיימו את פרקם בהיסטוריה. צאצאי הגרמנים שחיים כיום אינם רואים עצמם כממשיכיהם של בני האימפריה הנאצית. מדינת גרמניה נמצאת כיום בשלום עם מדינת ישראל ואף מנציחה את זוועות השואה, אוסרת מכחישי שואה ושולחת פיצויים לניצולי השואה. הגרמנים בני ימינו אינם עויינים את ישראל יותר מהשוודים או הצרפתים. הכל יודעים שהסכנות לישראל מגיעות כיום מהאסלאם הקיצוני, ולא עוד מן הגרמנים.

אנו יכולים להמשיך ולשנוא את הגרמנים הנאצים שחיו לפני 70 שנה, אך האם יש סיבה מיוחדת לשנוא את הגרמנים שחיים כיום בגרמניה המודרנית?

"לא תתעב מצרי" נאמר על צאצאי המצרים, ולא על המצרים שהיו בזמן השעבוד.

מסיבה דומה, לא נתעב כיום גרמנים מודרניים.

אך לעומת זאת, שימי לב לדבר מעניין מאוד: התורה דורשת בפירוש שלא נשכח את אשר עולל לנו עמלק, אשר רדף את הזקנים והחלשים במדבר ונלחם בישראל באכזריות. מדוע אין לשכוח את אשר עשה לנו עמלק? התשובה היא, שבשונה מהמצרים ושאר האימפריות אשר פרקם בהיסטוריה כבר התסיים, פרקו על עמלק טרם הסתיים, והוא עודנו רודף אותנו בדרכים שונות להשימדנו. רבותינו ביארו לנו שבכל דור ודור יש עדיין עמלק שצריך להשמיד - עמלק שנלחם בדרך ה', ומתבטא בצורות רבות, בעמים שונים ואפילו בתוכנו - בנסיונות הדור.

על כן אסור לנו לשכוח את עמלק, כלומר את הדרך הרעה והכפרנית שעמלק ייצג בעולם, ועודנה קיימת ומאיימת עלינו.

הנה חידוש עצום שרבים אינם מודעים לו. הרמב"ם ביאר שעמלק אשר חזר בתשובה אינו נקרא עוד בשם "עמלק" ואין מצווה להורגו! כך כתב הרמב"ם בהלכות מלכים (פרק שישי):

אין עושין מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראין לו שלום, אחד מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצווה, שנאמר (דברים כ) "כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום". אם השלימו וקיבלו שבע מצוות שנצטוו בני נח עליהן אין הורגין מהן נשמה, והרי הן למס… ואסור לשקר בבריתם ולכזב להם אחר שהשלימו וקיבלו שבע מצוות. ואם לא השלימו, או שהשלימו ולא קיבלו שבע מצוות, עושין עמהם מלחמה והורגין כל הזכרים הגדולים, ובוזזין כל ממונם וטפם. ואין הורגין אישה ולא קטן… במה דברים אמורים, במלחמת הרשות שהוא עם שאר האומות. אבל שבעה עממין ועמלק שלא השלימו אין מניחין מהם נשמה, שנאמר "לא תחיה כל נשמה", וכן הוא אומר בעמלק "תמחה את זכר עמלק".

ומנין שאינו מדבר אלא באלו שלא השלימו? שנאמר (יהושע יא, יט) "לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל בלתי החוי ישבי גבעון, את הכל לקחו במלחמה. כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם", מכלל ששלחו להם לשלום ולא קיבלו".

מכאן נמצאנו למדים שזכירת עמלק אינה מבוססת על גזע, אלא על שעמלק מייצג בעולם. אנו מצטווים להמשיך לזכור את עמלק ולשנוא אותו, מאחר שפרקם בהיסטוריה עדיין מלווה אותנו אפילו בימינו - ומוטל עלינו להמשיך ולהילחם באידאולוגיה העמלקית שטרם נכחדה מן העולם, כמאמר הפסוק: "הלוא משנאיך ה' אשנא, ובתקוממיך אתקוטט" (תהילים קלט, כא)

המצרים לעומת זאת - כבר סיימו את פרקם בהיסטוריה (גם רוחנית וגם פיזית) כך שאין סיבה מיוחדת להמשיך ולשנוא אותם. כנגד מי שרוצה להמשיך ולתעבם חרף זאת דרשה התורה לזכור "כי גר היית בארצו". בכך נתנה לנו התורה דרך לחדול משנאתם, שאינה נוגעת אלינו עוד.

אך את עמלק אשר סכנתם הרוחנית עודנה חיה ולובשת צורה בעולם - נמשיך לזכור ולדרוש את מחייתם: "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים, לא תשכח" (דברים כה, יט).

בברכה,

דניאל בלס