רבי עקיבא ובר כוכבא

שלום וברכה

הגה"ק רבי יהונתן אייבשיץ זצוק"ל בספרו יערות דבש (חלק שני דרוש ו) מסביר שרבים מחז"ל אמרו קיצים על זמן הגאולה, אף שידכעו כי האמת הוא שאף אחד לא יודע מתי זה יהיה, "אבל הענין, כי אילו ידעו ישראל ההולכים בגולה שיהיה קץ כל כך ארוך, ויישבו זמן רב כזה בעונותינו הרבים בגולה, היו מאבדים עצמם לדעת לרוב השבר, והיה נאבד שארית יעקב, ולכך התחכמו תמיד לקרב הקץ, ובזה חיזקו ידים רפות וברכים כושלות אמצו, ותמיד בבוא צרה לישראל, תלו אותו בחבלי משיח לומר, הנה מלכנו יבוא ויושיענו, ולכך רבי עקיבא זמן לא רב אחר חורבן בית המקדש התחיל להצביע על בן כוזיבא כמשיח, כולם כדי לחזק לבבות בני ישראל, ולכך נסתם ונסתר הקץ, שלא ידעו אריכות הגלות".

והרמב"ם ביאר את העניין שבן כוזיבא בתחילת דרכו היה לו סימנים של שמיח, אבל משנהרג התברר שזה לא כך ואין בכך פגם במה שסרו תחילה, וזה לשון הרמב"ם [הלכות מלכים פרק יא]: "אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך, שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות, כיון שנהרג נודע להם שאינו, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת.

ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה`, הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי. ואם לא הצליח עד כה או נהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקב"ה אלא לנסות בו רבים שנאמר ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהן ולברר וללבן עד עת קץ כי עוד למועד".

רבי עקיבא לא אמר עליו שהוא משיח אחרי שהוא הרג את רבי אלעזר המודע, הריגת רבי אלעזר היתה ממש לפני נפילת בן כוזיבא, ויתכן מאוד שלולי חטא זה הוא היה מצליח במרד שלו, וכך הוא לשון המדרש: אמר רבי יוחנן, כשהיה רואה ר` עקיבא את בן כוזבא היה אומר דרך כוכב מיעקב, (במדבר כד יז), דרך כוכבא מיעקב, זה מלך המשיח, א"ר יוחנן בן תורתא, עקיבא, יעלו עשבים בלחייך, ועדיין בן דוד אינו בא. שלש שנים ומחצה עשה אדריינוס מקיף בביתר, והיה ר` אלעזר המודעי יושב בשק ובאפר ומתפלל ואומר רבון כל העולמים אל תשב בדין היום.

אל תשב בדין היום, כיון שלא היה יכול לכבשה, ביקש לחזור לו, היה שם כותי אחד אמר לו תמתין עוד יום אחד ואני אביא לנפילת ביתר, ...[כל הסיפור עד ש]בעטו והרגו, באותה שעה יצתה בת קול והיתה מכרזת ואומרת הוי רועי האליל עוזבי הצאן חרב על זרועו ועל עין ימינו זרועו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה (זכריה יא יז), אמר הקב"ה שברת זרוען של ישראל וסימית עין ימינו, לפיכך האיש ההוא זרועו יבוש תיבש, ועין ימינו כהה תכהה, מיד נכבשה ביתר ונהרג בן כוזבא". בהצלחה - מנשה ישראל