מהי ההגדרה ההלכתית של מקום סכנה?

לכבוד השואלת, 

הכלל המיוסד לנו בהלכה בענין זה, מוגדר לנו בתשובות בעל האגרות משה (מהגאון ופוסק הדור בדור  הקודם רבי משה פיינשטיין ז"ל):

- כל פעולה שרוב אנשים היו מוכנים לעשות אותה ואינם חוששים משום הסכנה שבדבר, אנו אומרים "שומר פתאים השם" (תהילים קטז -ו) - כלומר, מותר לנו לבטוח שהשם יתברך יגן עלינו בשעה שנעסוק באותה פעולה הרגילה;

- וכל פעולה שרוב אנשים לא היו מוכנים לעשות אותה מפני הסכנה שבדבר, אין אנו אומרים לגבי אותה הפעולה "שומר פתאים השם", וחייב כל אחד ואחד ליזהר שלא להכניס את עצמו או את משפחתו למצב כזה שרוב האשנים היו נמנעים מלעשותה עקב הסכנה הכרוכה בה.

ולמעשה, הזמנים משתנים ולפעמים יום משתנה מחברו, וכן לפעמים מקום משתנה מחברו.  אם רוב האנשים היו מוכנים ללכת לאותו מקום באותו זמן ולא לחשוש משום הסכנה שבו, אז אין זה נחשב למקום סכנה ויש לסמוך שיהיה לו שמירה מבחינת "שומר פתאים השם". ואין צורך להצטייד עם סכין או גז מדמיע. אבל אם רוב האנשים לא היו מוכנים ללכת לאותו מקום באותו זמן משום חשש הסכנה שבו, אז אינו ראוי לאף אחד להיכנס לאותם מקומות באותם הימים, וכמו שאמרו חז"ל ש"אין סומכין על הנס". 

ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שיוציא אותנו מן המצב הנוכחי לאור גדול בקרוב. 

בברכה, 

רב נחום