גידול כלב בבית

שלום רב

גידול בעלי חיים בבית הוא עניין השנוי במחלוקת. [כמובן שאין הנידון בבעלי חיים המזיקים לנפש או לרכוש, שבאלו מפורש איסור גידולם בתלמוד (בבא קמא פ א), וכמו כן אין הנידון בהחזקת חיות לתועלת כמו שמירה מגנבים, או לשם ניקור הבית מן העכברים שאת אלו מותר לגדל כמפורש בתלמוד (שם), אלא הנידון הוא בענין גידול חיות מחמד לצורך הנאה ושעשוע כמו דגי נוי או ציפורי תוכי וכדומה].

דעת המחמירים מסתמכת על המבואר במדרש (קהלת רבה פרק ו) על הפסוק (קהלת ו יא) "כי יש דברים הרבה מרבים הבל" - אלו מגדלי קופים וחתולים, וחולדות הסנאים, ואדני השדה וכלב הים, מאי אית להון הנייה מנהון [איזה תועלת יש להם מכך ], וכן מבואר בספר הערוך (ערך דבר ב) בשם מדרש (ילמדנו פרשת בשלח): "כי יש דברים הרבה מרבים הבל", מי שמגדל אוזין ותרנגולין וטווסים אע"פ שהן מבקשין לאכול [ויש לו טורח להאכילן, מ"מ הוא לתועלת כי] יש בהם מאכל, אבל המגדל קוף או כלב שאין בהן מאכל, ועוד הן מבקשין לאכול הרי עליהן נאמר "כי יש דברים הרבה מרבים הבל".

וכעין זה מתבאר בספר חסידים (סי` תתרלח) שכתב שם וז"ל: "כי יש דברים הרבה מרבים הבל" (קהלת ו יא) זה המגדלים עופות לנוי ולקילוס, ומה שמוציא עליהם היה לו לתת לעניים. עכ"ל, ומבואר לפי זה שאלו המגדלים עופות ודגי נוי לשם שעשוע אין דעת חכמים נוחה הימנו.

אולם בהרבה ספרי הלכה מבואר שאין איסור הלכתי בדבר וכמו שדייק החיד"א בספרו ברכי יוסף (יו"ד סי` קיז) מלשון הבית יוסף שם שמותר לגדל תוכי בבית, וכן עולה מדברי שו"ת יכין ובועז (חלק ב סי` כה) שמותר לגדל קוף אע"פ שהוא טמא, וכן כתב בספר כף החיים (יו"ד סי` קיז סק"ה) שמותר לגדל עופות ובעלי חיים טמאים לנוי וכדומה. [אך י"א שגידול ארנבות בביתו לשחק בהם, אסור לכל הדעות (שו"ת חסד לאברהם (יו"ד סי` ט) כיון שרוב הארנבות מיועדות לאכילה לגויים, וכנראה שלפי המצב כיום בארץ שהארנבות נמכרות בחנויות תחביבים ולא לאכילה כלל, דין הארנבות כדין עוף התוכי]. כמובן שאלו המגדלים חיות מחמד עליהם ליזהר במה שמבואר בתלמוד (ברכות מ א) ובשו"ע שאסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו, שנאמר "ונתתי עשב בשדך לבהמתך" - והדר "ואכלת ושבעת".

כמו כן יש ליזהר שלא יכשל ח"ו בצער בעלי חיים, וכידוע המעשה מהאר"י ז"ל המובא בספר פלא יועץ (מערכת ב, ערך בעלי חיים) שאחד נענש בעונש קשה על אשר היו לו אפרוחים בחצרו ואשתו הוציאה את הסל אשר היו עולים עליו אחרי אימן, ונגרם להם צער, ואע"פ שעשתה זאת בבלי דעת נענשו במיתת בניהם בר מינן, ומתוך כך כתב הפלא יועץ שמקושי הדבר הכרוך בזה היה ראוי בכלל להמנע מגידול בעלי חיים, ואולי מן הטעם הזה כתב אחד מתלמידי האר"י בספרו נגיד ומצוה שלא יגדל אדם תורים ובני יונה בבית כי ימותו בניו או לא יהיו לו בנים לא עלינו, ובקונטרס חופת אליהו שבסוף ספר ראשית חכמה כתב שהמגדלים עופות אלו בבית מזקינים בלא זמנם בר מינן. אולם מעיקר ההלכה אין איסור בדבר. וכלב לשמירה אין להחמיר כלל.

בברכה – מנשה ישראל