מי מחזיק את שטר הכתובה

שלום וברכה

הכתובה צריכה להיות עומדת ברשות הכלה, ולאו דוקא תחת ידה, אלא שלא תהיה הכתובה ברשות החתן. וכפי שכתב רבינו שלמה בן רבי שמעון דוראן בספרו שו"ת הרשב"ש (סימן שכ) וז"ל: "שאלת, האשה שכתובתה מונחת ברשות בעלה אם מותר לשהות עמה, תשובה, יראה לי שאין נכון לעשות כן, לפי שכל עצמה של כתובה אינה אלא כדי שלא תהי קלה בעיניו להוציאה, ולפיכך אמרו שאסור לשהות עם אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה, כדאיתא במסכת כתובות בפרק נערה שנתפתתה, וכיון שהכתובה ברשות הבעל אם תקניטנו יקרענה ותהא בעיניו קלה להוציאה ויפטרנה בלא כלום.

כל שכן שהסכמת הגדולים היא שאין האשה גובה כתובתה באלמנות ולא בגירושין במקום שנהגו לכתוב כתובה עד שתוציא כתובה, ואם אין שטר כתובה יוצא מתחת ידה אינה גובה לא עיקר ולא נדוניא ולא תוספת, וזאת היא הסכמת הרמב"ם ז"ל, אע"פ שיש עליו חולקים, אבל יש מי שהסכים עמו, על כן וכפי דעתי אין להניח הכתובה ברשות הבעל, ושלום".

וכן יש ללמוד מדברי רבינו יהודה החסיד בספרו הנקרא ספר גימטריאות (אות רפה) שכתב בזה"ל: "ואין כותבין בכתובה שם ה`, לפי שהיא שומרת כתובתה שלא יחטוף ממנה בעלה, ותביא עמה כתובתה למקום הטינופת", עכ"ל, ומשמע שהדרך הוא שתהיה הכתובה שמורה אצל האשה ומונחת ברשותה דוקא. וראה מה שכתב הגאון רבי יצחק צבי לעבאוויטש זצ"ל אב"ד טשעפ בספר שולחן העזר (סי` ח ס"ג) שכתב לענין זוגות שהם מקלי הדעת ולא יזהרו לשמור על הכתובה, "אז יחזיק הרב הכתובה בידו בתורת שליש, ויגלה זאת להכלה כי ישאר בידו, ולעת הצורך ימסור לידה, ואם החתונה אינה בביתם אז יחזיק הרב ממקום החתונה את הכתובה בידו וישלחנה להרב במקום אשר הזוג החדש ידורו, ויגלה להם זאת, וכל זה הוא למיגדר מילתא ולהסיר מכשול מבית ישראל שלא ידורו באיסור", עכ"ל. ומשכך די בכך שהכתובה מונחת ברשות אמה של הכלה. ואין צורך שתהיה דוקא אצל הכלה.

בהצלחה - מנשה ישראל