מדוע האמוראים משתמשים בביטויים גסים אחד על השני

שלום וברכה

ליקטתי מתשובת הגאון רבי יאיר חיים בכרך זצ"ל [נפטר לפני כשלש מאות שנה], בספרו שו"ת חוות יאיר סימן קנב, ומתייחס לעניין הנידון: שו"ת חוות יאיר סימן קנב שאלה נשאלתי, אחר דדברי חכמים בנחת נשמעין ונאמר במשנה יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך, איך מצינו לפעמים קנטורים וזלזולים בש"ס כענין כד ניים ושכיב רב אמר להא שמעתתא הנאמר בכמה דוכתי וכהנה רבים:

תשובה, יפה שאלת, כי ודאי אע"פ שנקראו תלמידי חכמים שבבבל חובלים במס` ב"ב, לא מצד הקנטורים וזלזולים חלילה, כי לא על סגנון זה נאמר כי ידברו את אויבים בשער שאב ובנו רב ותלמידו נעשו אויבים רק מצד שהם מתנגדים בסברותיהן ובראייותיהן, שמה שאמר רבי ללוי כמדומה לי שאין לו מוח בקדקדו ביבמות ט` ע"א ובמנחות פ` ע"ב, היינו שמותר לרב להוכיח לתלמידו בדברים קשים כדי לזרזם שיעיינו וישגיחו וישמרו מן הטעות והשגיאה, ולוי היה תלמיד רבי כבגמ` ספ"ק דסנהדרין למידין לפני חכמים לוי מרבי, לכן מפני שרבי ידע בלוי שאדם גדול ומופלג הוא ולא היה ראוי שיטעה אם לא ממיעוט עיון והשגחה לכן דיבר אליו קשות חלילה לא מכעס או מגובה רוחו והרי תניא סוף סוטה משמת רבי בטלה ענוה, ולענ"ד שמדברי רבי אלו יצא להרמב"ם מ"ש שחייב הרב לכעוס על תלמידיו אם רואה שמתרשלים.

ומה שבכמה דוכתי אמר רב ששת על רב `כד ניים ושכיב אמר רב להא שמעתתא` כמבואר במס` יבמות כ"ד ע"ב, ובדף ק"ט ע"ב, ובב"ק מ"ז ע"ב, ודף ס"ה ע"א, נדה ס` ע"א, ובכורות כ"ג ע"ב, מ"מ האמת יעשה דרכו כי מאמר כד ניים ושכיב אינו לגנאי רק שבח גדול ומופלג שלפי מעלתו ומדרגתו של רב א"א לומר עליו שטעה בטעות כזה אם לא שאמרו כד ניים ושכיב. וידוע שרב הוא רב אבא תלמיד המובהק והמובחר מתלמידי רשב"י מבעלי הסודות, כמ"ש מוה"ר מנחם עזריה סוף ספר יונת אלם שבכל מקום שנאמר שתק רב היה לו להשיב ע"פ הסוד ולא רצה לגלות.

נקוט מיהא דאיש אלהים קודש קדשים היה. ומה דקרי ליה רב אבהו לרב זירא בסנהדרין נ"ט ע"ב על דאבעיא ליה ירדה לו דמות חמור מן השמים והשיב לו יארוד נאלי וכו` ופי` רש"י תנין שוטה ומספיד תמיד והוא לכאורה דבר גנאי ובזיון גדול לקרות לו שם עוף אכזרי ארסי שוטה. ואחר העיון נראהלפי ענ"ד שגם זו לטובה ולשבח, ורב אבהו ור` זירא היו מחולקין כמו דפליגו אמוראי בתענית אם נקרא קדוש או חוטא, כמו שמצינו ג"כ שהרמב"ם הפליג בגנאי המצערים נפשם ומרבים בתעניתים, ופשטיה דקרא הכי משמע הלא אביך אכל ושתה וגו`, ולכן נקרא הנזיר חוטא, ובירושלמי שעתיד אדם ליתן דין על שהיה אפשר לו להנות מאשר ברא אלהים לברואיו להנות בהם ולא נהנה, וזה היה דעת רב אבהו, והיה מתענג ויפה תואר ובכתובות י"ז דאמהתא דבי קיסר משריין קמיה וכו`, ובמס` חגיגה שהיה נשוא פנים ביה קיסר, ואפשר כי מפני כך לא היה בכוחו להעמיק בהלכות והיה דורש דברי אגדה כבמס` סוטה.

ור` זירא היה להיפך מסגף נפשו מאד ולרוב פרישתו עלה לא"י כבגמ` בפ` הפועלים, שצם ש` תעניות ובדק נפשי` בתנורא יעיין שם, וברוב ענוותנותיה לא רצה לקבל הסמיכה בפ"ק דסנהדרין, ואפשר כי מפני סיגופיו נעשה כעור והושחר פניו על כן כי סמכוהו [שם בכתובות] שרו ליה לא כחל ולא שרק וכו` ויעלת חן, ר"ל מצד אילת אהבים היא התורה, ולכן תמיד היה שרוי בצער ביגון ואנחה, כבגמ` דנדה עד כאן הביאו ר"י לר` זירא לידי גיחוך ולא גחך, ואפשר כי רב אבהו חשבו לחסידות של שטות, ומ"מ לא קראו לגנאי רק להורות על התבודדותו ופרישתו ויגונו תמיד, ומדוקדק מה שפי` רש"י וז"ל יארוד נאלי תנין שוטה ומספיד תמיד, דקשה מה ענין הספד לכאן ולמה שכתבתי אתי שפיר כי היה מתאכזר על גופו לענות נפש ותמיד שרוי בהספד ודאגה על עוונתיו ומיעוט צדקתו ותורתו בעיניו כראוי לשלימים, ורב אבהו חשב כי ע"י סיגופיו ועינוי נפשו נתמעטו כוחות נפשו מהם עומק העיון והחריפות ושיקול דעת הישר, ולכן על שאבעיא לו ירדה לו דמות חמור שכבר נכלל בדברי רב אבהו קראו יארוד נאלי וכו`. וכעת לפי שאלתך יספיק תשובתי בדרך קצרה ויערב נא שיחי אליך.

כה דברי הטרוד יאיר חיים בכרך בהצלחה - מנשה ישראל