22,000 אנשים מתו בבת אחת

שלום וברכה

בסוף התשובה תמצאי את התשובה המתומצתת לדברים כאלה, אבל מקודם לכן אקדים כמה דברים בסיסיים. פרפורי נשמה מצויים באופן מיוחד בזמן שמתחוללים אסונות כלליים רחמנא ליצלן, רעידות אדמה, שטפונות, קורבנות מלחמה, רציחות המוניות, השמדות עם, שאז מתרוצצות תופעות מהפכניות במוח האדם, יש המתפכחים אז משכרון החיים כשרואים את האפסיות של האדם ומכירים שיש כח עליון, ולעומתם נמצאים רבים יותר אכולי יאוש מלאי תלונות על ההשגחה, כאילו עד עתה היתה ההשגחה מובנת להם ורק עכשיו בזמן שואה נעשתה לבלתי מוסברת.

בתקופתינו אנו, נתגלה האדם בכל שפלותו, עד שהיה בכח מטורף אחד להשפיע על עם גדול `תרבותי` ולהפיח בו פראות חייתית, ולהפוך אותו לחיית טרף נוראית עם שאיפה לדם ורציחות המוניות, באכזריות יוצאת דופן, שלא נשמע כמוהו גם בין הקרנבלים, אוכלי האדם הקדומים, העם ה`תרבותי` אינו מתורבת דיו בכדי שנוכל להשוותו לאוכלי אדם, העם הזה שרף והשמיד עשרות מיליוני נפשות, ביניהם מליונים אזרחים שקטים השמדה לשם השמדה משום שלא מצאו חן בעיני הפירהר, הם הרעילו את כל האטמוספירה של כדור הארץ עד שגם אומות עולם נאורים עמדו מן הצד ונעשו אדישים לכל המחזה הטרגי של שפך דם אדם כנחלי מים.

רבים מאלו שהאמונה אינה מושרשת בהם באופן חזק ומוסד, תמהים ושואלים שאלה כפולה: למה הרשתה ההשגחה להפקיר מיליוני בני אדם באופן נוראי, ואיך הרשתה ההשגחה ליצור אנושי להגיע לטירוף הזה. אבל קודם כל נשאל אנחנו לאכולי הספיקות, האם כשרואים חזיונות בלתי מובנים - נתמעט משהו ממיליוני הפרטים המראים את עוצם ההשגחה האלוקית והנהגת היוצר ית`, אם המיוצר אינו משיג ומבין תופעות פרטיות של זה שיצר אותו, האם התעממה במשהו הזוהר של העולם ומלואו בכל התופעות המדהימות הנוראיות שאין להם שיעור. שים לב ללשון המדרש (בראשית רבה פרשה לט) על ההתגלות הראשונית לאברהם אבינו:

"ויאמר ה` אל אברם לך לך מארצך וגו`, אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה זו בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו אני הוא בעל הבירה, כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם". גם כ`שהבירה דולקת` ויעלה על הדעת לטעון אם יש בעלים לבירה מדוע הוא מרשה לכך שהבירה תידלק, ועל זה חקר אברהם והשיג במסקנה הסופית שגם אם הבירה דולקת לא תיתכן מציאות של בירה ללא בורא.

בנוגע לשאלתך על אסונות טבע הבאים מזמן לזמן, הלא שאלה זאת אפשר לשאול לאו דוקא על אסון כזה או אחר, ו, אלא על כלל התקופות והזמנים, ולכאו` פי הרבה יותר, כל שנה ושנה מתים ונהרגים בערך 1.4 מאוכלוסיית העולם, ז"א שנעדרים בכל שנה מעל פני הגלובוס כשישים מליון נפש, [הריבוי הטבעי של כ3% שומרת על קיום העולם], והאם אין זו שאלה כלל עולמית, למה זה איפוא תוכנן העולם על בסיס ש"הילודים למות" (אבות פרק ד משנה כב), לא פחות מ60 מיליונים מדי שנה בשנה. התשובה כבר השיב הקב"ה לאיוב (פרק לח והלאה) אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ, הַגֵּד אִם יָדַעְתָּ בִינָה, וכו`, תִּתְהַפֵּךְ כְּחוֹמֶר חוֹתָם, וכו`, יָדַעְתָּ כִּי אָז תִּוָּלֵד בּמִסְפַּר יָמֶיךָ, וגו`, הידעת משהו ממוצאי וממבואי העולם ומהופעה שלך בתמונה הכללית רק כטבעת קטנטנה בשרשת הבלתי פוסקת הזאת, ובמדרש (שמות רבה פרשה מ):

"עד שאדם הראשון מוטל גולם הראה לו הקב"ה כל צדיק וצדיק שעתיד לעמוד ממנו, יש שהוא תלוי בראשו של אדם, ויש שהוא תלוי בשערו, ויש שהוא תלוי במצחו, ויש בעיניו, ויש בחוטמו, ויש בפיו, ויש באזנו, ויש במלתין, ותדע לך בשעה שהיה איוב מבקש להתווכח עם הקב"ה ואמר (איוב כג) מי יתן ידעתי ואמצאהו אערכה לפניו משפט, הקב"ה משיבו אתה מבקש להתוכח עמי `איפה היית ביסדי ארץ`, מהו איפה, אמר רבי שמעון בן לקיש, אמר לו הקב"ה, איוב! אמור לי האיפה שלך באיזה מקום היתה תלויה בראשו או במצחו או באיזה אבר שלו, אם יודע אתה באיזה מקום היתה איפתך אתה מתוכח עמי, הוי איפה היית". כל התלונות המרירות הקושיות השאלות והתמיהות למקרי האסונות הגדולים ולאובדן נפשות לרבואות - באות ברובן מבעלי השקפה, שחיי האדם בעשרות שניו הם כ-ל ע-ו- ל-מ-ו, ועל פי מחשבה זאת מתייצבת לה השאלה: איזה `יושר` הוא זה אם ניתנת לאדם רק קצבה של שבעים שנה או אפילו מאה שנה, ולמה תהיינה הימים הקצרים האלה מלאי רוגז ודיכאון, ולא עוד אלא שמכלל שבעים שנים אלו יקצצו בבשר החי באסונות כאלה ואחרים, מדוע תהא כזאת, וכאן בדיוק השגיאה היסודית הממררת את לב האדם, כי ברור שהעולם הזה איננו אלא מעבר, גשר מקשר בין מה שהיה לפני הלידה לבין מה שיבוא אחרי המיתה, לא כאן החיים המקווים ולא בכדי לעשות `חיים` בעולם הזה יצר הקב"ה את המערכת המופלאה ששמה `עולם`, ולא כאן נקוה לטוב ולאושר, כי לא פה המגמה והתקוה, שאם רק בשביל זה נוח היה שלא להבראות, ולמה לנו לדעת ולהיות חכמים שהכל הבל הבלים, וגם לדעת שסוף הכל לקבר, הרי אם כבר לעשות חיים כאן, היה יותר מושלם להעלים מעמנו את כל הטרגדיה של `מוות`, ובוודאי שלאלוקים פתרונים איך לברוא את העולם באופן שהחיים לא יצטרכו להתמודד עם הדילמה של `מוות`. וכשמתברר לאדם שהחיים עלי אדמות אינם אלא מכשיר לחיים העתידיים בעולם אחר, ושם החיים באמת רחבים ומזהירים, הרי שבין רגע נפלו כל השאלות והיו כלא היו. משלו של החפץ חיים ידוע, בני אדם הנוסעים באוניה בכדי להגיע למטרה מסויימת לא יתלוננו כל כך על קשיים שיתעוררו במהלך ההפלגה, כשהאוכל לא מצויין, והאוניה קצת מתנועעת, הם יעדיפו להגיע למטרה במהירות יתר גם במחיר ויתור על נוחיות במהלך ההפלגה, לא כן אלו המפליגים באוניית תענוגות, שאין לאוניה מטרה, אלא השהות באונייה היא היא המטרה, כמובן שהנוסעים יקפידו מאוד על הנוחיות במהלך ההפלגה כי הרי לשם כך הוציאו כספם בכדי להפיק את מירב ההנאה מההפלגה עצמה, וכך מפולגים באי העולם בין אלו המתייחסים לחיי העולם הזה כהפלגת תענוגות, שלבם אוכל אותם לנוכח קשיים ואי נוחיות, לבין אלו שהחיים בעולם הזה הינן רק כהפלגה למטרה מסויימת שמוכנים לוותר על נוחיות בכדי להגיע יותר מהר, וכלל לא עולה על דעתם להתלונן על חדר לא הכי הכי. ימי שנותינו בעולם הזה, הינם ביחס להחיים שאחרי החיים, פחות מהרף עין, בחיים של מאה שנה `הרף עין` זה ג"כ משהו, שלשת מיליארדי שניות ישנן בחיי מאה שנה והרף עין היא אחת מהן, אבל מאה שנה ביחס לחיי נצח אינם כלום!.

כמו בזמן כך גם בחומר, כדור העולם בו הננו נמצאים כמה קטן הוא ביחס לכלל הכדורים ברחבי הגלקסיות, אף לא גודל אבקה קטנה, כמה זערורים בני האדם הזוחלים על הכדור, וכולם זמניים עוברים, ודומים רוב בני האדם שכאן בזמנם הקצר כל עולמם `הגדול`, וכאשר קרה `שואה` רחמנא ליצלן, היו צריכים לפי דעתם כל מלאכי מרום וכל הנשמות להבקיע ולהרעיש עולמות, להכריז שביתה מול מנהיג עליונית ותחתונים, אבל כאשר יחרגו השואלים מהמסגרת בה הם נמצאים, וידעו גם את ההשתלשלות מסביב למה ועל מה באנו לכאן, יתברר להם שכאן הוא רק במה קטנה להתכונן ולהסתכל בראי לפני הכניסה לטרקלין האמיתי, ומבעד למסך כשנרד מהבמה הזאת שם הם ה"חיים".

הרוע בעולם הוא מיעוט שבמיעוט, כלפי חסדיו של הקב"ה הנשפעים כל רגע, רבינו בחיי זצ"ל מבאר בספריו כי לכן נקרא מדת הדין בלשון יחיד מול מדת הרחמים שנקרא בלשון רבים מאחר וכנגד כל רע בעולם תמצא טוב כפול שניים. דבר חשוב שעלינו לזכור:

רוב העולם מקבל את חיותו ככלי לשמש את עבודת השם ועובדי השם, כאשר אומה מאבדת את זכות הקיום לשימוש לכלי זה דינה להאבד, כיון שאינה משרתת את המטרה לשמה נבראה, והיא נידונה כגורמת לעומס אוכלוסין בעולם, ומפריעה למטרה המרכזית של הבריאה, ועוד חישובים כאלה.

כמובן שאנו כבני אדם אסור לנו להתייחס ולשפוט אף פעם את הזולת דרך משקפיים כאלה וחובה להתייחס לכל אדם ברחמנות, אבל בגדול בהתנהלות ההשגחה האלוקית זו הדרך שבה מתנהלת. ולכן לעיתים רעש אדמה מחריב ישובים שלמים, רעב ממית מליוני אנשים, או מגפה מכלה חצי אירופה, הכל בדקדוק למטרות שלשמם נברא ונוצר העולם. בהצלחה - מנשה ישראל