דיני כלאיים

שלום וברכה

 

הנה דברי הרמב"ם הלכות כלאים פרק ב 

 

הלכה ז

הזורע שדהו מין מן המינין (כה) וכשיצמח ראה בו כלאים, אם היה המין האחד (כו) * אחד מעשרים וארבעה בשדה הרי זה ילקט (כז) * עד שימעטנו (כח) מפני מראית העין, שמא יאמרו כלאים זרע בכוונה, (כט) בין שהיה המין האחד שצמח תבואה וקטנית בתבואה וקטנית, או זרעוני גינה בתבואה וקטנית ובזרעוני גינה, ואם היה הצומח פחות מיכן (ל) אינו צריך למעטו. 

 

הלכה ח

במה דברים אמורים בזמן שיש מקום לחשד, אבל בזמן שהדברים מראין שאין זה מדעתו של בעל השדה אלא מאליהן עלו (לא) * אין מחייבין אותו למעט. 

 

הלכה ט

כיצד כגון תבואה שעלו בה (לב) ספיחי אסטיס (לג) ותלתן * שזרעה למאכל אדם שעלו בה מיני עשבים (לד) שזה מפסיד הוא (לה) וכן כל כיוצא בזה. 

 

בהצלחה,

בנימין שמואלי