התפלאתי מאד ממעשה העגל..

לכבוד השואל, 

לא ראיתי תירוץ על זה, אמנם יתכן אשר קודם החטא עדיין היו בני ישראל בדרגה גדולה [בלשון חז"ל, מאז מתן תורה היו היהודים בדרגה של "פסקה זוהמתם", והיו בדרגת אדם הראשון בהיותו בגן עדן קודם הטא].

ועל ענין פטירת משה רבנו ע"ה  פירש הרמב"ם (בהקדמתו לפירוש המשניות): " אחר כך עלה אל ההר בחצי היום השביעי (ספרי פ' האזינו) לחדש אדר (מגילה יג,ב) כפי אשר דקדקה הקבלה. והיה המקרה ההוא אשר קרהו, מוות בעינינו, בשביל שחסרנו ופקדנו אותו; וחיים לו לכבוד המעלה שעלה אליה. וכן אמרו (סוטה יג,ב), משה רבנו ע"ה לא מת אלא עלה ומשמש במרום."

 הרי שמדבריו מוכח, שכלפי הנפטר, משה רבנו ע"ה, לא היה בפטירתו שום ענין של אבילות, אלא היה הדבר כמו מי שעולה מקומה תחתונה, שהיה משמש בה את המלך מקודם,לקומה עליונה להמשיך לשמש בה את המלך. וכל האבלות רק היה שייך כלפי האנשים שנשארו כאן בעולם הזה, שמתאבלים על מה שחיסרו אותו. 

ולכן יתכן, שבני ישראל באותו זמן היו בדרגה כל כך גבוהה עד שהשיגו את זה בחוש, וידעו אשר לגבי משה רבנו בעצמו, אין כאן על מה להתאבל, לפי שלא מת [כמו שאמרו חז"ל בגמרא]; ולגבי מה שהיה חסר להם מציאותו כאן, הרי זהו בעצם מה שניסו למלא בזמן חטא העגל וכדאיתא בפסוקים, ואולי לכן מפאת אותה טעות שהיה להם בחטא העגל, גם לא הרגישו את הצורך להתאבל. 

בברכה, 

רב נחום