נחלות בתנ''ך

לכבוד השואל, 

עי' בפירוש רש"י לפרשת ויחי, שם תראה הרבה קשרים בין השבט לבין נחלתו שבארץ:

בראשית פרק מט

יהודה:

(יא) אסרי לגפן עירה - 
נתנבא על ארץ יהודה שתהא מושכת יין כמעיין, איש יהודה יאסור לגפן עיר אחד ויטעננו מגפן אחת, ומשורק אחד בן אתון אחד:
שרקה - 
זמורה ארוכה, קורייד"א בלע"ז [עריס]:
כבס ביין - 
כל זה לשון רבוי יין:
סותה - 
לשון מין בגד הוא, ואין לו דמיון במקרא:
אסרי - 
כמו אוסר, דוגמתו (תהילים קיג ז) מקימי מעפר דל, (שם קכג א) היושבי בשמים, וכן בני אתונו כענין זה. 

בברכה, 

רב נחום

הערה: כפי הידוע לנו, נחלת שבט בנימין היה באיזור ירושלים , לא בטבריה.

(יב) חכלילי - 
לשון אודם כתרגומו וכן (משלי כג כט) למי חכלילות עינים, שכן דרך שותי יין עיניהם מאדימין:
מחלב - 
מרוב חלב [שיהא בארצו מרעה טוב לעדרי צאן, וכן פירוש המקרא אדום עינים יהא מרוב יין, ולבן שנים יהא מרוב חלב]. 
ולפי תרגומו עינים לשון הרים, שמשם צופים למרחוק. 
ועוד תרגמו בפנים אחרות לשון מעינות וקילוח היקבים. נעווהי, יקבים שלו, 
ולשון ארמי הוא במסכת עבודה זרה (דף עד ב) נעוא ארתחו. יחוורן בקעתיה, תרגם שנים לשון (ש"א יד ד) שני הסלעים:

זבולון:

(יג) לחוף ימים - 
על חוף ימים תהיה ארצו. 

והוא יהיה מצוי תדיר על חוף אניות, במקום הנמל, שאניות מביאות שם פרקמטיא, שהיה זבולן עוסק בפרקמטיא, וממציא מזון לשבט יששכר והם עוסקים בתורה, הוא שאמר משה (דברים לג יח) שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך, זבולן יוצא בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה באהלים:
וירכתו על צידון - 
סוף גבולו יהיה סמוך לצידון. ירכתו, סופו, כמו (שמות כו כב) ולירכתי המשכן:

יששכר:

(יד) יששכר חמור גרם - 
חמור בעל עצמות, סובל עול תורה כחמור חזק שמטעינין אותו משאוי כבד:
רבץ בין המשפתים - 
כחמור המהלך ביום ובלילה ואין לו לינה בבית וכשהוא רוצה לנוח רובץ לו בין התחומין בתחומי העיירות שמוליך שם פרקמטיא:

(טו) וירא מנוחה כי טוב - 
ראה לחלקו ארץ מבורכת וטובה להוציא פירות:
ויט שכמו לסבול - 
עול תורה:
ויהי - 
לכל אחיו ישראל:
למס עובד - 
לפסוק להם הוראות של תורה וסדרי עבורין, שנאמר (דה"א יב לג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים, מאתים ראשי סנהדראות העמיד, וכל אחיהם על פיהם:
 

גד:

גד גדוד יגודנו. גדודים יגודו הימנו, שיעברו הירדן עם אחיהם למלחמה כל חלוץ עד שנכבשה הארץ:
והוא יגוד עקב - 
כל גדודיו ישובו על עקבם לנחלתם שלקחו בעבר הירדן, ולא יפקד מהם איש:

אשר:

 (כ) מאשר שמנה לחמו - 

מאכל הבא מחלקו של אשר יהא שמן, שיהיו זיתים מרובים בחלקו, והוא מושך שמן כמעין. וכן ברכו משה (דברים לג כד) וטובל בשמן רגלו, כמו ששנינו במנחות (דף פה ב) פעם אחת הוצרכו אנשי לודקיא לשמן וכו':

(כא) אילה שלוחה - 
זו בקעת גינוסר שהיא קלה לבשל פירותיה כאילה זו שהיא קלה לרוץ.