פרשת השבוע לילדים

"הֲכִי טוֹב לְהַשְׁאִיר אֶת הַכֹּל פֹּה", הֶחְלִיט הַסּוֹחֵר. "אֲכַסֶּה הַכֹּל בְּחוֹל, וְאַף אֶחָד לֹא יְנַחֵשׁ שֶׁיֵּשׁ כָּאן אוֹצָר. אַחַר-כָּךְ אָבִיא לְכָאן אֶת אִשְׁתִּי וִילָדַי, אֶקְנֶה אֶת כָּל בֵּית הַמָּלוֹן עִם הֶחָצֵר שֶׁסְּבִיבוֹ, וְזֶהוּ! כָּל הָאוֹצָר הֶעָצוּם יִהְיֶה שֶׁלָּנוּ!"

"אִיצִיק, מַה קָּרָה לְךָ? תִּרְאֶה אֵיךְ אַתָּה נִרְאֶה!" קָרָא אַבָּא שֶׁל אִיצִיק בְּכַעַס. "שָׁכַחְתָּ מִי אַתָּה?! שָׁכַחְתָּ כֵּיצַד יֶלֶד מְחֻנָּךְ כָּמוֹךָ צָרִיךְ לְהִתְנַהֵג?! אֵיךְ יֶלֶד שֶׁל מִשְׁפָּחָה כָּל-כָּךְ נִכְבֶּדֶת יָכוֹל לְהִשְׁתּוֹלֵל בְּלִי גְּבוּלוֹת, לִשְׁכֹּחַ אֶת כָּל הַכְּלָלִים וּלְהִתְלַכְלֵךְ בְּצוּרָה כָּזֹאת?"

הֵי הוֹפְּ – הָאֶבֶן פָּגְעָה בַּכִּרְכָּרָה! כֻּלָּם הָיוּ הֲמוּמִים. מִיהוּ הַחֻצְפָּן שֶׁזָּרַק אֶבֶן עַל הַכִּרְכָּרָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ? הַפַּחַד הָיָה גָּדוֹל. הַמֶּלֶךְ הִמְשִׁיךְ בִּנְסִיעָתוֹ, אֲבָל כַּמָּה חַיָּלִים נִשְׁאֲרוּ בָּאֵזוֹר כְּדֵי לִתְפֹּס אֶת הַיֶּלֶד הֶחָצוּף

"הַחֲבִילָה שֶׁהֵבֵאתָ אֵינָהּ הַחֲבִילָה שֶׁלִּי!" פָּסַק הַסּוֹחֵר מִיָּד. "מָה?!" תָּמַהּ הַסַּבָּל, "מִי אָמַר לְךָ שֶׁזּוֹ אֵינָהּ הַחֲבִילָה שֶׁלְּךָ?! הֲרֵי בִּכְלָל לֹא רָאִיתָ אֶת הַחֲבִילָה שֶׁהֵבֵאתִי, הִיא מֻנַּחַת בַּחוּץ לְיַד הַדֶּלֶת!"

חָשַׁב הַשַּׂר וְנִזְכַּר: הֲרֵי הַמֶּלֶךְ לֹא מַרְשֶׁה לִי לְהִתְעָרֵב! אֲבָל אַחֲרֵי מַחְשָׁבָה נוֹסֶפֶת הוּא הֶחְלִיט: הַמֶּלֶךְ בְּוַדַּאי לֹא הִתְכַּוֵּן לְהִתְעָרְבוּת כָּזֹאת – שֶׁבָּהּ אֲנִי יוֹדֵעַ בְּבֵרוּר שֶׁאֲנִי הַצּוֹדֵק. הֲרֵי בֶּאֱמֶת אֵין לִי גִּבֶּנֶת! אַסְכִּים לְהִתְעָרֵב עִם הָרוֹזֵן

פִּתְאוֹם נִשְׁמְעָה הַכְרָזָה בָּרַמְקוֹל: "מְבַקְּרִים יְקָרִים! שְׁעַת הַבִּקּוּר בְּגַן הַחַיּוֹת הִסְתַּיְּמָה! כֻּלָּם מִתְבַּקְּשִׁים לָצֵאת מֵהַגַּן. בְּעוֹד חָמֵשׁ דַּקּוֹת יִנָּעֲלוּ הַשְּׁעָרִים"

קָם הָאִישׁ וְיָצָא לְכִוּוּן הָאַרְמוֹן. רֶגַע אֶחָד הוּא עָמַד בְּשֶׁקֶט לְיַד הַשַּׁעַר, וּבָרֶגַע הַבָּא פָּרַץ פְּנִימָה וְהִתְחִיל לָרוּץ וְלָרוּץ. הַשּׁוֹמְרִים נִדְהֲמוּ לְרֶגַע, וּמִיָּד מִהֲרוּ לָרוּץ אַחֲרָיו. הוּא בָּרַח מֵהֶם וְרָץ בִּמְהִירוּת אַדִּירָה, וְעַד שֶׁהַשּׁוֹמְרִים הִצְלִיחוּ לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ – הוּא כְּבָר עָמַד מוּל הַמֶּלֶךְ

הוּא לֹא הִתְאַפֵּק, וּפָנָה בִּכְאֵב לֶ"חָפֵץ חַיִּים": "מַדּוּעַ מְנַעְתֶּם מֵאִתָּנוּ אֶת הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל קַבָּלַת פְּנֵי תַּלְמִיד חָכָם?! הֲרֵי הָיִינוּ צְרִיכִים לְקַבֵּל אֶת פְּנֵיכֶם בְּכָבוֹד גָּדוֹל!"

הוּא נִגַּשׁ מִיָּד לַמְּלָאכָה: הִזְמִין אֶת בַּעֲלֵי הַמִּקְצוֹעַ הֲכִי טוֹבִים, קָרָא לַקַּבְּלָנִים הַמִּקְצוֹעִיִּים בְּיוֹתֵר, וְהוֹרָה לָהֶם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בֶּחֳמָרִים הֲכִי יְקָרִים וְאֵיכוּתִיִּים שֶׁיֵּשׁ בַּשּׁוּק, כְּדֵי לִבְנוֹת אַרְמוֹן מְפֹאָר בְּאֵיכוּת גְּבוֹהָה מְאֹד

"בְּסֵדֶר", אָמַר שַׁבְּתַאי. הוּא הִתְיַשֵּׁב מוּל חַצְקְל הָעֶגְלוֹן הַמְנֻסֶּה, וְחַצְקְל הִתְחִיל לִבְחֹן אוֹתוֹ: "מָה עַל הָעֶגְלוֹן לַעֲשׂוֹת", פָּתַח חַצְקְל בִּשְׁאֵלָה, "אִם הוּא נוֹסֵעַ בַּדֶּרֶךְ, הָעֲגָלָה עֲמוּסָה בַּאֲנָשִׁים, וּפִתְאוֹם שׁוֹקַעַת הָעֲגָלָה בְּבֹץ וְהַסּוּסִים לֹא מַצְלִיחִים בְּשׁוּם אֹפֶן לְהוֹצִיא אוֹתָהּ מֵהַבֹּץ?"

הַצִּיּוּר הָיָה מְדֻיָּק וּמְיֻחָד מְאֹד. הַמֶּלֶךְ יָשַׁב וּבָחַן אוֹתוֹ הֵיטֵב, וּלְפֶתַע שָׂם לֵב שֶׁהַצַּיָּר לֹא סִמֵּן בַּצִּיּוּר חַלּוֹן אֶחָד שֶׁל הָאַרְמוֹן. "חָסֵר כָּאן חַלּוֹן", הִצְבִּיעַ הַמֶּלֶךְ עַל הַמָּקוֹם בַּצִּיּוּר. "הוֹ, זֶה חֵלֶק קָטָן מְאֹד בַּצִּיּוּר", הִסְבִּיר הַצַּיָּר, "מְדֻבָּר רַק בְּמִסְפַּר קַוִּים קְטַנִּים שֶׁלֹּא צִיַּרְתִּי"

נִכְנַס הַמְשָׁרֵת לַחֶדֶר וְהִסְתַּכֵּל מַה יֵּשׁ בּוֹ. בַּחֶדֶר הָיוּ כַּמָּה קֻפְסָאוֹת סְגוּרוֹת. הוּא פָּתַח אוֹתָן בִּזְהִירוּת, וְגִלָּה בְּתוֹכָן אוֹצָרוֹת יְקָרִים: כֵּלִים עֲשׂוּיִים מִזָּהָב, אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת – אוֹצָרוֹת יְקָרִים שֶׁהוּא עוֹד לֹא רָאָה כְּמוֹתָם מִיָּמָיו. אֲבָל מַה שֶּׁהָיָה מוּזָר הוּא, שֶׁהָאֲבָנִים הָיוּ מְלֻכְלָכוֹת בְּבֹץ, הַכּוֹסוֹת הַיְקָרוֹת לֹא הָיוּ רְחוּצוֹת, הַכֹּל הָיָה מְכֻסֶּה בְּשִׁכְבָה דְּבִיקָה שֶׁל חֹל וְלִכְלוּךְ – עַד שֶׁכִּמְעַט לֹא יָכְלוּ לְהַבְחִין שֶׁמְּדֻבָּר בַּחֲפָצִים כָּל-כָּךְ יְקָרִים!

"הָבָה נִבְרַח", אָמְרוּ זֶה לָזֶה, וּבַהִזְדַּמְּנוּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנִּקְרְתָה לְיָדָם הִצְלִיחוּ לַחֲמֹק מֵחֲבוּרַת הַשּׁוֹדְדִים וְחָזְרוּ לָאַרְמוֹן. דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה וְקָשָׁה עָבְרוּ עַד שֶׁהִגִּיעוּ אֶל הַמֶּלֶךְ. "אַבָּא, אַבָּא! חָזַרְנוּ אֵלֶיךָ!" קָרְאוּ הַבָּנִים אֶל אֲבִיהֶם

בֵּינְתַיִם עָמְדָה אִשְׁתּוֹ בַּחֲנוּת, וְלֹא הֵבִינָה מַדּוּעַ בַּעֲלָהּ עֲדַיִן לֹא מַגִּיעַ. הַחֲנוּת הִתְמַלְּאָה בְּקוֹנִים, וְהָאִשָּׁה לֹא הִשְׁתַּלְּטָה עַל הָעֲבוֹדָה לְבַדָּהּ. לְאַחַר זְמַן הִתְחִילָה לִדְאֹג. הִיא בִּקְּשָׁה מִמִּישֶׁהוּ לִשְׁמֹר עַל הַחֲנוּת, וּמִהֲרָה לְבֵית-כְּנֶסֶת לִרְאוֹת מַה קָּרָה לְבַעֲלָהּ. אוּלַי הוּא לֹא מַרְגִּישׁ טוֹב?

הֵבִין הָאִישׁ שֶׁכַּנִּרְאֶה בָּעֵשֶׂב הַמְיֻחָד הַזֶּה יֵשׁ סְגֻלָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים. הוּא תָּלַשׁ בִּמְהִירוּת כַּמּוּת גְּדוֹלָה מֵהָעֵשֶׂב וְהִתְחִיל לָרוּץ בְּשִׂמְחָה לְכִוּוּן הָעִיר שֶׁלּוֹ, כְּדֵי לְהוֹדִיעַ לְכֻלָּם שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַחֲיוֹת מֵתִים

כַּעֲבֹר זְמַן קָצָר שׁוּב נִשְׁמְעוּ דְּפִיקוֹת. "הַאִם וָסִילִי פָּטִינוֹב נִמְצָא בַּבַּיִת הַזֶּה?" שָׁאַל הַחַיָּל שׁוּב. "לֹא", עָנוּ הָאֲנָשִׁים בַּשֵּׁנִית

"לֹא, לֹא, לֹא!" קָרָא הָרִאשׁוֹן. "אֲנִי לֹא מוּכָן לִנְגֹּעַ בַּקַּרְנַיִם הַמְפֹאָרוֹת שֶׁלִּי. הֵן כָּל-כָּךְ יָפוֹת! לֹא אֶפְגַּע בָּהֶן. אֲנִי אַשְׁאִיר אֶת הַקַּרְנַיִם עַל רֹאשִׁי וְכָךְ אֶכָּנֵס לַיַּעַר, שֶׁכֻּלָּם יִרְאוּ אֵילוּ קַרְנַיִם יָפוֹת יֵשׁ לִי"

כְּשֶׁהִגִּיעַ יוֹם הַמִּשְׁפָּט, הֵבִיאוּ אֶת הַשַּׂר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. "אֵיךְ הֵעַזְתָּ לְשַׁקֵּר כָּךְ?" שָׁאַל אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ, "הֲרֵי זֶה בָּרוּר שֶׁיֵּשׁ לְךָ רְכוּשׁ פִּי עֶשֶׂר מִמַּה שֶּׁאָמַרְתָּ!"

יָצָא הָאִישׁ לַדֶּרֶךְ. הוּא נָסַע בְּאוֹטוֹבּוּס פָּשׁוּט – לֹא בְּמוֹנִית וְלֹא בִּמְכוֹנִית קַדִילָאק מְפֹאֶרֶת; בָּרַכֶּבֶת הוּא יָשַׁב בְּקָרוֹן שֶׁל עֲנִיִּים וְרוֹכְלִים, וְכָל הַזְּמַן הִשְׁתַּדֵּל שֶׁלֹּא לִבְלֹט לְעֵינֵי הָאֲנָשִׁים

"בּוֹא הֵנָּה, יְדִידִי", קָרָא לְעֶבְרוֹ בַּעַל-הַבַּיִת, "קוּם מֵהַכִּסֵּא, וְעֲבֹר לַמָּקוֹם הַהוּא, בְּסוֹף הַשֻּׁלְחָן". הָאוֹרֵחַ נֶעֱלַב מְאֹד. הוּא לֹא הֵבִין: כֵּיצַד מִתְנַהֵג הָאִישׁ הַנָּדִיב הַזֶּה?! אֵיךְ הוּא מְבַיֵּשׁ אוֹתוֹ וְשׁוֹלֵחַ אוֹתוֹ לְסוֹף הַשֻּׁלְחָן?!

הַתַּרְנְגוֹלִים בֶּאֱמֶת הִתְלַהֲבוּ מֵהַתַּרְנְגֹלֶת הַחַלָּשָׁה שֶׁנִּכְנְסָה לַלּוּל – כִּי הִנֵּה תִּהְיֶה לָהֶם אֲרוּחָה מְכֻבֶּדֶת וּמְדֻשֶּׁנֶת, הֵם יֹאכְלוּ אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת הַמִּסְכֵּנָה וְיִהְיוּ שְׂבֵעִים

"אָנָּא, עֲשׂוּ לִי טוֹבָה", בִּקֵּשׁ הַזָּמִיר מֵהַצִּפֳּרִים שֶׁסְּבִיבוֹ, "יֵשׁ לִי אָחוֹת חֲכָמָה מְאֹד, שֶׁמִּתְגוֹרֶרֶת בַּיַּעַר הַלָּבָן עַל עֵץ הָאֶרֶז. לְכוּ וְהוֹדִיעוּ לָהּ עַל הָאָסוֹן שֶׁקָּרָה לִי – עַל כָּךְ שֶׁתָּפְסוּ אוֹתִי וְכָלְאוּ אוֹתִי בַּכְּלוּב. אוּלַי הִיא תּוּכַל לָתֵת לִי עֵצָה טוֹבָה כֵּיצַד לְהֵחָלֵץ מֵהַכֶּלֶא?"

עַכְשָׁו צִוָּה הַמֶּלֶךְ עַל הָעֲבָדִים שֶׁלּוֹ לְהָכִין אֲרוּחָה כְּשֵׁרָה לִמְהַדְּרִין, בִּשְׁבִיל קְבוּצָה שֶׁל יְהוּדִים. כְּשֶׁהַסְּעֻדָּה הָיְתָה מוּכָנָה, קָרָא הַמֶּלֶךְ לַיְהוּדִים וְאָמַר לָהֶם: "אֲנִי מַקְצִיב לָכֶם שָׁעָה אַחַת כְּדֵי לֶאֱכֹל. מֻתָּר לָכֶם לֶאֱכֹל אַךְ וְרַק בְּעֶזְרַת הַכַּפּוֹת הָאֵלּוּ" – הוּא הִצְבִּיעַ עַל הַכַּפּוֹת הָאֲרֻכּוֹת.

אָמַר הַשּׁוֹמֵר הָעַצְלָן לְעַצְמוֹ: "אֲחַכֶּה רַק עַד שֶׁהַגַּנָּב יְמַלֵּא אֶת הַשַּׂק בִּסְחוֹרָה, וְאָז אֶתְפֹּס אוֹתוֹ עִם הַשָּׁלָל בַּיָּדַיִם"

וְהִנֵּה, בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ, הִשְׁתּוֹלְלָה בַּיָּם סְעָרָה גְּדוֹלָה. רַב הַחוֹבֵל צִוָּה עַל כָּל הַנּוֹסְעִים לִזְרֹק לַיָּם אֶת הַחֲבִילוֹת הַכְּבֵדוֹת שֶׁלָּהֶם, וְכֻלָּם נִשְׁאֲרוּ בְּלִי כְּלוּם. גַּם הַסּוֹחֵר הַמִּסְכֵּן נִשְׁאַר בְּלִי כָּל הַסְּחוֹרוֹת שֶׁקָּנָה, וְהִצְטַעֵר מְאֹד

הָאוֹרֵחַ הָיָה נִרְגָּשׁ מְאֹד, וְלֹא יָדַע אֵיךְ לְהוֹדוֹת לַמְאָרֵחַ הַנָּדִיב שֶׁלּוֹ. הוּא הִזְמִין מָנוֹת יְקָרוֹת מְאֹד: מִינֵי בְּשָׂרִים מְשֻׁבָּחִים, מְרָקִים נְדִירִים, תּוֹסָפוֹת עֲשִׁירוֹת, מָנוֹת רִאשׁוֹנוֹת וְאַחֲרוֹנוֹת, לִפְתָּנִים וּגְלִידוֹת – הַכֹּל מֵהַסּוּג הֲכִי יָקָר שֶׁיֵּשׁ שֶׁהוּא אַף פַּעַם לֹא זָכָה לֶאֱכֹל. הֲרֵי הַמְאָרֵחַ שֶׁלּוֹ יְשַׁלֵּם הַכֹּל, אֵין לוֹ בְּעָיָה...

אַחֲרֵי שֶׁהֶעָנִי יָצָא מֵהַבַּיִת, שָׁאֲלָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל רְאוּבֵן אֶת בַּעֲלָהּ: "מַדּוּעַ הֶעָנִי הַזֶּה – שֶׁעָשִׂינוּ לוֹ טוֹבָה פַּעַם אַחַת – אוֹמֵר לָנוּ תּוֹדָה רַבָּה מִכָּל הַלֵּב, וּלְעֻמָּתוֹ שׁוּקִי – שֶׁאֲנַחְנוּ כָּל הַזְּמַן עוֹשִׂים לוֹ טוֹבוֹת וַחֲסָדִים – לֹא מוֹדֶה לָנוּ אַף פַּעַם?!"

"לֹא", עָנָה הָאִישׁ, רוֹעֵד מִבֶּכִי, "אֲנִי בֶּאֱמֶת מְשַׁלֵּם תָּמִיד אֶת כָּל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת וְהַמִּסִּים, אֲבָל לְצַעֲרִי הָרַב, אֲנִי כָּל-כָּךְ מִתְבַּיֵּשׁ – בְּעֶצֶם אֲנִי צָרִיךְ לְשַׁלֵּם יוֹתֵר, וְקִבַּלְתִּי הֲנָחָה אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא מַגִּיעַ לִי. עַכְשָׁו אֲנִי רוֹצֶה לְהַחֲזִיר הַכֹּל, וּלְבַקֵּשׁ סְלִיחָה"...

יוֹם אֶחָד הִרְגִּישׁ שְׁמוּל-בֶּר שֶׁהוּא חַלָּשׁ מְאֹד. פִּתְאוֹם לֹא הָיָה מְסֻגָּל לָלֶכֶת. הוּא לֹא הִצְלִיחַ לַעֲלוֹת בְּמַדְרֵגוֹת, וְגַם כְּשֶׁהוּא הָלַךְ לְאַט – הוּא הָיָה צָרִיךְ לַעֲצֹר כָּל כַּמָּה פְּסִיעוֹת וְלִנְשֹׁם עָמֹק. "אֲנִי צָרִיךְ לָלֶכֶת לָרוֹפֵא שֶׁיִּבְדֹּק מַה קָּרָה לִי", אָמַר שְׁמוּל-בֶּר לְעַצְמוֹ, וְהָלַךְ לָרוֹפֵא

לַעֲלִיַּת הַכֹּהֵן הוּא קָרָא לְאָדָם שֶׁיָּשַׁב בַּקָּצֶה שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת. לַעֲלִיַּת הַלֵּוִי קָרָא לְמִישֶׁהוּ שֶׁיָּשַׁב בְּאֶמְצַע בֵּית הַכְּנֶסֶת. לְעֻמַּת זֹאת הָיוּ אֲנָשִׁים מְכֻבָּדִים שֶׁיָּשְׁבוּ בַּמִּזְרָח, בְּמָקוֹם מְכֻבָּד, וְלֹא קִבְּלוּ עֲלִיּוֹת. הַגַּבַּאי חִלֵּק עֲלִיּוֹת לַאֲנָשִׁים נוֹסָפִים שֶׁנִּרְאוּ פְּשׁוּטִים וְלֹא מְכֻבָּדִים