פרשת וילך לילדים

"לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם כָּל הַיָּמִים" (דברים לא, יג)

סוֹחֵר אֶחָד נָסַע לְלַיְפְּצִיג כְּדֵי לִקְנוֹת סְחוֹרָה. בַּלַּיְלָה, כַּאֲשֶׁר יָשַׁן בְּבֵית-הַמָּלוֹן, חָלַם חֲלוֹם נִפְלָא. בַּחֲלוֹמוֹ גִּלָּה בַּחֲצַר בֵּית-הַמָּלוֹן אוֹצָר גָּדוֹל שֶׁל זָהָב, כֶּסֶף, אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. תּוֹךְ כְּדֵי הַחֲלוֹם נִדְמֶה הָיָה לוֹ  שֶׁהוּא חוֹפֵר בָּאֲדָמָה וּמוֹצֵא עוֹד וָעוֹד מֵהַמַּטְמוֹן הַיָּקָר. בִּתְחִלָּה חָשַׁב לָקַחַת הַכֹּל הַבַּיְתָה, אֶל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ. אֲבָל אַחַר-כָּךְ פָּחַד שֶׁאֲנָשִׁים יִרְאוּ אוֹתוֹ נוֹשֵׂא חֲבִילוֹת חֲשׁוּדוֹת, וְאוּלַי גַּם בַּעַל-הַבַּיִת יָשִׂים לֵב שֶׁהוּא מִתְעַסֵּק יוֹתֵר מִדַּי בַּחֲצַר בֵּית הַמָּלוֹן.

"הֲכִי טוֹב לְהַשְׁאִיר אֶת הַכֹּל פֹּה", הֶחְלִיט הַסּוֹחֵר. "אֲכַסֶּה הַכֹּל בְּחוֹל, וְאַף אֶחָד לֹא יְנַחֵשׁ שֶׁיֵּשׁ כָּאן אוֹצָר. אַחַר-כָּךְ אָבִיא לְכָאן אֶת אִשְׁתִּי וִילָדַי, אֶקְנֶה אֶת כָּל בֵּית הַמָּלוֹן עִם הֶחָצֵר שֶׁסְּבִיבוֹ, וְזֶהוּ! כָּל הָאוֹצָר הֶעָצוּם יִהְיֶה שֶׁלָּנוּ!"

בַּבֹּקֶר קָם הָאִישׁ וְשָׁכַח אֶת כָּל הַחֲלוֹם. הוּא הִמְשִׁיךְ לְהִתְעַסֵּק בַּעֲסָקָיו, קָנָה אֶת הַסְּחוֹרָה שֶׁהָיָה צָרִיךְ וְנָסַע חֲזָרָה לְבֵיתוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבַּיְתָה נִזְכַּר פִּתְאוֹם בַּמַּטְמוֹן, וְרַק דָּבָר אֶחָד הוּא שָׁכַח – שֶׁזֶּה הָיָה חֲלוֹם. נִדְמֶה הָיָה לוֹ שֶׁהַכֹּל קָרָה בַּמְּצִיאוּת.

"אַתֶּם יוֹדְעִים?" אָמַר בְּשִׂמְחָה לִבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ, "אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים לִהְיוֹת מוּלְטִי-מִילְיוֹנֵרִים. בַּחֲצַר בֵּית הַמָּלוֹן בְּלַיְפְּצִיג מָצָאתִי אוֹצָר גָּדוֹל וְעָצוּם. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים רַק לִמְכֹּר אֶת הַדִּירָה שֶׁלָּנוּ וְלִקְנוֹת אֶת בֵּית הַמָּלוֹן בְּלַיְפְּצִיג, וְשָׁם נָגוּר כְּמוֹ רוֹטְשִׁילְדִים אֲמִתִּיִּים".

הָאִישׁ מָכַר אֶת בֵּיתוֹ בִּמְחִיר נָמוּךְ, שָׂכַר עֲגָלוֹת רַבּוֹת וְנָסַע עִם הַמִּשְׁפָּחָה כֻּלָּהּ לְהִתְגּוֹרֵר בְּבֵית הַמָּלוֹן. הוּא עָבַר תְּקוּפָה לֹא קַלָּה – הוּא עָמַל וְיָגַע רַבּוֹת בַּהֲכָנוֹת לַנְּסִיעָה וּבַנְּסִיעָה עַצְמָהּ, אֲבָל הוּא חָשַׁב שֶׁכָּל הַמַּאֲמָץ כְּדָאִי – הֲרֵי הוּא הוֹלֵךְ לִהְיוֹת עָשִׁיר גָּדוֹל מְאֹד!

לְאַחַר שֶׁהִגִּיעוּ לְבֵית הַמָּלוֹן בִּקֵּשׁ הָאִישׁ לִקְנוֹת אוֹתוֹ. בַּעַל הַמָּלוֹן דָּרַשׁ תְּמוּרָתוֹ מְחִיר גָּבוֹהַּ מְאֹד, אֲבָל הַסּוֹחֵר לֹא הִסֵּס וְהִסְכִּים מִיָּד לְשַׁלֵּם אֶת הַסְּכוּם כֻּלּוֹ. הוּא הָיָה בָּטוּחַ שֶׁהָאוֹצָר שֶׁיִּמְצָא שָׁוֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמְּחִיר הַמָּלוֹן!

וְאָז הִגִּיעַ הַלַּיְלָה שֶׁלּוֹ צִפּוּ הָאִישׁ וּמִשְׁפַּחְתּוֹ בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם. כָּל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה יָרְדוּ לֶחָצֵר וּבִידֵיהֶם מַעְדְּרִים וְגַרְזִנִּים. הֵם חָפְרוּ וְהָרְסוּ עַד הַיְסוֹדוֹת – אֲבָל לֹא מָצְאוּ שׁוּם דָּבָר.

"אַבָּא, אֵין כָּאן כְּלוּם!" קָרְאוּ הַבָּנִים הַמְאֻכְזָבִים, עֲיֵפִים וּתְשׁוּשִׁים מֵהָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה.

"אוֹי, נִזְכַּרְתִּי!" קָרָא פִּתְאוֹם הַסּוֹחֵר בְּקוֹל מַר וּפָרַץ בִּבְכִי נוֹרָא, "זֶה הָיָה רַק חֲלוֹם!"

אוֹמֵר הַמַּגִּיד מִדּוּבְנָא: גַּם הָאָדָם מַשְׁקִיעַ וְטוֹרֵחַ בִּימֵי חַיָּיו עוֹד וָעוֹד. הוּא חוֹשֵׁב שֶׁאִם יַעֲבֹד קָשָׁה יַגִּיעַ אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה וְיִהְיֶה מְאֻשָּׁר. הוּא מוּכָן לְהִשָּׁאֵר עֵר בַּיָּמִים וּבַלֵּילוֹת, לֹא לֶאֱכֹל וְלֹא לִשְׁתּוֹת כְּדֵי לְהַרְוִיחַ הַרְבֵּה כֶּסֶף לֶעָתִיד. אֲבָל הוּא אֵינוֹ זוֹכֵר שֶׁהַכֹּל עוֹבֵר כְּמוֹ חֲלוֹם, הַחַיִּים חוֹלְפִים וְעָפִים בִּמְהִירוּת רַבָּה.

אֲנָשִׁים רַבִּים מַשְׁקִיעִים אֶת כָּל חַיֵּיהֶם בַּחֲלוֹמוֹת. הֵם חוֹשְׁבִים שֶׁהַכֶּסֶף שֶׁיַּרְוִיחוּ יִשָּׁאֵר לָהֶם לְעוֹלָם וָעֶד. אֲבָל כַּאֲשֶׁר מִתְקָרֵב הַיּוֹם שֶׁבּוֹ הֵם צְרִיכִים לָמוּת, הֵם מַתְחִילִים לִבְכּוֹת וְלִצְעֹק עַל הָעֲבוֹדָה הָרַבָּה שֶׁהִשְׁקִיעוּ: "מֶה עָשִׂיתִי? בִּשְׁבִיל מָה עָבַדְתִּי כָּל-כָּךְ קָשֶׁה?! הַכֹּל הָיָה שֶׁקֶר וַחֲלוֹם. הַלְוַאי שֶׁעֲשִׂירִית מִמַּה שֶּׁהִשְׁקַעְתִּי בִּשְׁבִיל כֶּסֶף הָיִיתִי מַשְׁקִיעַ לְמַעַן הֶעָמָל הָאֲמִתִּי בַּתּוֹרָה וּבְיִרְאַת הַשֵּׁם, וְאָז הָיִיתִי קוֹנֶה לְעַצְמִי חַיֵּי עוֹלָם!" 

רַק מִי שֶׁמִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּשֵּׂכֶל שֶׁלּוֹ זוֹכֵר תָּמִיד לְשֵׁם מָה הוּא חַי, וְהוּא עוֹבֵד וְטוֹרֵחַ כְּדֵי שֶׁבְּבוֹא הַיּוֹם תִּהְיֶה לוֹ מְנוּחָה אֲמִתִּית בְּגַן עֵדֶן.