נתן לחבירו להשיב את האבידה במקומו, ולבסוף הודיע המאבד שהוא מוחל עליה

מעשה שהיה בראובן, שמצא אופניים יקרות מושלכות ברחוב (כשהן במצב טוב, ממש כחדשות). הוא הבין כי מדובר באבידה, ונטלה על מנת לקיים בה מצוות השבת אבידה. היות ולא היה לו זמן רב להתעסק בהשבת האבידה, מחמת שהיה טרוד בכמה עניינים, חיפש ראובן אחר מאן-דהוא שיקבל את האבידה לידיו על מנת להשיבה לבעליה, ולפתע פגש את חבירו שמעון. "האם כבודו רוצה לזכות בקיום מצוה יקרה - מצוות השבת אבידה?", שאל ראובן. ושמעון השיב, כי יהיה שמח מאד לקיים את המצוה.

לקח שמעון את האופניים, ומצא כי שם בעל האופניים נקוב עליהם. התקשר שמעון אל המאבד, והלה אמר: "אני כבר לא זקוק לאופניים הללו, קניתי חדשים... קח אותם לעצמך..."

הדבר נודע לראובן, ובא וטען כלפי חבירו: "אתה מבין היטב כי האופניים שייכות לי! הרי אני מצאתים וזכיתי בהן!...". שמעון התרעם והשיב כנגדו: "אתה הלא וויתרת על השבת האבידה, ואני זכיתי בה..."

עם מי הדין?

תשובה

השיב מו"ר שליט"א, שברגע שראובן מסר את האבידה לשמעון כדי שהוא ישיב אותה, הרי שכשם שהוא וויתר על חובותיו, כך וויתר גם על זכויותיו, וממילא האבידה שייכת לשמעון. ומה עוד, שאנו מעריכים את דעת בעל האבידה, שהוא התכוון מן הסתם להקנותה למי שרצה לטרוח ולהשיבה לו!

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.