הנער המסיק את התנור מידי שבת הודיע כי זו שבת ה'בר-מצוה' שלו...

שאלה מעניינת נשאלה לפני עשרות שנים, מאת בחור ירא שמים מהעיר לונדון. וכך מספר הבחור:

עקב הקור השורר בחורף האנגלי, יזמתי ידידות עם ילד גוי, יליד המקום, וסיכמתי עמו שיבוא מידי שבת בבוקר ויבעיר את התנור בבית הכנסת, וזאת על פי הנפסק בשו"ע (סי' רע"ו סעיף ה'), שבארצות הקרות, מותר לומר לנכרי להסיק את תנור החימום, משום ש'הכל חולים אצל הצינה', ואמירה לנכרי מותרת לצורך חולה (אף כשאין בו סכנה).

מידי שבת היה מגיע הגוי חצי שעה לפני התפילה, מבעיר את תנור הגחלים, והולך.

שבת אחת הגעתי לבית הכנסת מוקדם, וראיתי אותו יוצא כשהוא לבוש מאוד חגיגי, כמו חתן. פניתי אליו ושאלתי: איזה חג היום, ג'ורג'? השיב הגוי: היום שבת בר-מצוה שלי!... אני ממהר ל'סינאגוג', לעלייה לתורה...

ההלם היה נורא. התברר שטעינו עד היום, והוא בעצם יהודי, תינוק שנשבה. (הטעות נבעה מאחר והיה אותו ילד בעל מראה לבוש ודיבור של גוי, ולא עלה על דעתי שכך נראה יהודי).

נסתפקנו, האם מותר לנו להתפלל וללמוד באותה שבת בבית הכנסת?...    

תשובה

מבואר בשו"ע (סי' שי"ח סעיף א'), שאדם שבשבת קודש עבר ועשה אחת ממלאכות שבת בשוגג, אסור לו ולאחרים ליהנות ולהשתמש במלאכה עד מוצאי שבת. אולם שיטת הגר"א (ביאור הגר"א שם), שמותר להשתמש במלאכה גם בשבת עצמה, כיון שנעשתה בשוגג. ופסק המשנ"ב (שם סק"ז), שבמקום הצורך יש לסמוך על שיטת הגר"א.

ואמר מו"ר שליט"א, שבשאלה דנן הדבר קל יותר, שהרי באמת היה מותר לומר לנכרי להבעיר את התנור בארצות הקור, אלא שטעו ואמרו ליהודי, והנה אותו יהודי היה גם שוגג, כיון שלא ידע מאיסורי שבת, ולכן באופן זה אפשר לסמוך על שיטת הגר"א דלעיל, ומותר ליהנות בשבת מחימום התנור.

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.