נדר לצדקה 'אם יהיה לו ילד', האם חייב כבר משעת העיבור?

מעשה שהיה באדם נוסף, שעברו שנים מחתונתו, וטרם נפקדה אשתו, ונדר האיש שכאשר יתן לו ה' יתברך בן או בת - יתן סכום עצום לצדקה. והנה, לפקודת הימים נפקדה אשתו בס"ד, ובא לשאול: האם אני חייב לשלם מיד את הנדר, או שמא אוכל להמתין עד שתלד אשתי ואז אשלם את נדרי?

תשובה 

כתב המהרש"ל בספרו 'ים של שלמה' (במסכת יבמות פרק ט' סי' י'), שעובר במעי אמו קרוי "בן", דכתיב (בראשית כ"ה, כ"ב) "ויתרוצצו הבנים בקרבה". אך "זרע" הוא רק הנולד, דכתיב (בראשית ד', כ"ה) "כי שת לי אלקים זרע", וכן נאמר (ישעיה נ"ג, י') "יראה זרע יאריך ימים". והוסיף: ומשום כך נראה לי, שמי שנודר 'לא אשתה יין, עד שיהיה לי זרע', לא ישתה עד שיוולד. משמע אפוא בדברי הים של שלמה, שאם נדר שלא ישתה יין עד שיהיה לו בן, רשאי לשתות יין כבר בתחילת ההריון, ואינו צריך להמתין עד לאחר הלידה[1]. וממילא נצטרך לכאורה לומר בנוגע לשאלתנו, בה נדר האיש לתת את הצדקה כאשר יזכה לבן, שצריך האיש להעביר את הממון לצדקה כבר כעת, בתחילת ההריון.

ברם, נראה שיש לחלק בין דברי המהרש"ל לבין נידון דנן, משום שהכלל הוא, שבנדרים הלך אחר לשון בני אדם, ואין להיתפס בכל מקום לדקדוקי לשון, ולכן נראה שבנוגע לשאלתנו, כאשר נדר האיש לתת צדקה כוונתו מן הסתם היתה לכשיוולד לו הילד, שאז תהיה השמחה מושלמת, וכל זמן שלא נולד הולד עדיין אין השמחה מושלמת. מה שאין כן בנידון המהרש"ל, שם הנדר נבע מחמת הצרה בה היה נתון האיש, שמשום צרתו נדר שלא לשתות יין, ואם כן, ברגע שנכנסה אשתו להריון, כבר עברה הצרה, וממילא כבר אז תם נדרו, אך בנוגע לשמחה, נראה שהשמחה הגדולה אינה מגיעה עד הלידה.

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.