הריגת יתוש על השולחן מחשש שמא יבוא לאוכלו

ישבנו פעם בסעודה, ולפתע נחת יתוש על השולחן. ראובן, אחד הסועדים, מיהר ליטול כלי בידו, והטיחו על גבו של היתוש. אמר לו שמעון: "להרוג יתוש על השולחן? - כיצד תעשה כן?!". השיבו ראובן: "נעלם מכבודו ספר חסידים מפורש", וניגש לארון והצביע על הנאמר שם בסימן תתל"א: שניים היו, אחד לא היה רוצה לשרוף הזבובים, אמר לו חבירו: אל תהי צדיק הרבה (קהלת ז', ט"ז), מוטב לשרוף הזבובים כדי שלא יפלו במאכל ובמשתה ויבלעם ויחטא, לכך נאמר: אל תהי צדיק הרבה. וסיים ראובן: "אף אני לא הרגתיו, אלא על מנת למנוע חשש שיכנס לתוך המאכל, ומפני שלא יבחין הסועד בו, יבוא חלילה לאוכלו, ויעבור על חמשה לאווין, רח"ל".

נענה שמעון ואמר: "אילו כבודו היה זוכר למה שכתב הספר חסידים קודם לכן, היית מבין כוונתי". דפדף לסימן ק"ב, והחל קורא: אסור להרוג כינה על שולחן שאוכלים עליו, וההורג עליו כאילו הורג על המזבח, כי השולחן הוא המזבח, שנאמר: וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה', (והובאו הדברים להלכה בשער הציון סי' קס"ז ס"ק כ"ו).

הנחנו את הדברים על שולחנו הטהור של מו"ר שליט"א, וביקשנו לשאול, כיצד יש לנהוג במקרה שכזה, האם מותר להרוג את היתוש על השולחן, כדי שלא יבוא לאוכלו, או שמא אסור להורגו על השולחן, כיון ששולחנו של אדם דומה למזבח?

תשובה

השיב מו"ר: אם יש צורך להרוג את היתוש, על מנת שלא יכנס לתוך המאכל, ואין דרך אחרת להורגו אלא על גבי השולחן, מסתבר שמותר, שמכיון שיש צורך בזה, ממילא אין בכך בזיון לשולחן.

והוסיף הרב: הצעתי את הדברים לפני גיסי, הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, והביא ראיה לכך מספר מלכים (א', ב', כ"ח-ל"ד), שם מסופר שבניהו בן יהוידע הרג (במצוות שלמה המלך) את יואב בן צרויה על גבי המזבח, אף על גב שאין זה דרך כבוד להרוג ולשפוך דם על המזבח, בכל זאת עשו זאת, כי היה בזה צורך. ואם את המזבח מותר לבזות לצורך, כל שכן את השולחן הדומה למזבח.

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.