בכח הצדקה להציל גם לאחר שכבר גזרו העליונים...

מובא ב'סדר הדורות' (ח"ב): דרכו של רבי מאיר בעל הנס היתה לא לצאת מבית הכנסת אלא עד ד' שעות. יום אחד התפלל שחרית והקדים לצאת. תמה בעצמו, מה היום מיומיים, שמא עושה הקב"ה נס על ידי היום. תוך כדי כך ראה ב' נחשים, עקב אחריהם ושמע כי שואל האחד את השני 'לאן אתה הולך?'. השיב חבירו 'שלחני ה' להרוג את יהודא הענתותי, בגלל שאינו נותן צדקה'.

מיהר רבי מאיר לביתו של יהודא הענתותי, וליד הנחל גזר על הנחש שלא יעבור, ובינתיים נכנס רבי מאיר לביתו של יהודא, ובחכמה הצליח לשכנעו ליתן צדקה. אחר כך אמר רבי מאיר ליהודא שישלח את אשתו ובניו למקום אחר.

בלילה התיר רבי מאיר לנחש לעבור, ובא הנחש לביתו של יהודא וביקש להורגו. אמר רבי מאיר לנחש 'הוא כבר נתן צדקה, אין לך רשות להורגו'. יצא הנחש מהבית ואחר כך חזר ובערמה עשה קולו כאשת יהודא, כאילו אשתו רוצה להיכנס, וציווה רבי מאיר ליהודא שלא יפתח את הדלת, כי מעשה הנחש הוא. כשראה הנחש שאינו יכול להרוג את יהודא, נזדעזע ונבהל ונחבט לארץ, אמר 'אוי שעליונים גוזרים ותחתונים מבטלין', והלך הנחש והפיל עצמו ומת.

אמר רבי מאיר ליהודא הענתותי 'בא ואראך מי היה זה שקרא לך בלילה'. יצאו ומצאו את הנחש מת על מפתן הבית, ומיד התחילו ליתן שבח והודיה לה' יתברך. אמר יהודא הענתותי 'ברוך המקום שעשה לי הנס', והודה לרבי מאיר, ונשבע שכל עני שיבוא לא יחזיר אותו ריקם.

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.