האם מותר לחייל להתאבד כדי לא ליפול בשבי האויב?

"עליכם להימנע בכל מחיר מליפול בשבי האויב, גם אם לשם כך תצטרכו ליטול את חייכם במו ידיכם... לא לשכוח - את הרימון האחרון כל אחד שומר בשביל עצמו!!!". כך, בציווי זה, סיים מפקד אחת היחידות הקרביות, את התדריך הסופי לקראת יציאת חייליו לקרב במלחמה בעזה בחודש טבת תשס"ט.

הנה לאחר מלחמת 'עופרת יצוקה' נחשף, כי כמה ממפקדי הצבא הורו לחייליהם, שבמקרה ויפלו חלילה בשבי האויב, עליהם לפוצץ את עצמם. כוונתם כנראה היתה להציל את החטוף מייסורי השבי הנוראים. מה עוד, שיתכן ויכניס הדבר מורך ובהלה בקרב שאר החיילים. כמו כן, חששו כי לאחר חטיפתם יביא הדבר ל'עסקת החלפת שבויים', שהיא עצמה מהווה סכנה לאזרחי ישראל (ע"י שחרור מחבלים וכו', כנודע. וגם 'פעולה צבאית' לחילוץ השבויים כרוכה בסיכון רב לחיילים רבים).

ופנו בשעתו חיילים רבים לחכמי ישראל בשאלה הגורלית: האם לפי ההלכה מותר לחייל שנפל בשבי לפוצץ את עצמו?

תשובת הגר"י זילברשטיין שליט"א:

והנה, כאשר הצענו את הדברים לפני מו"ר שליט"א, השיב לנו כדלהלן:

אינני רואה היתר להתאבד, משום שההיתר קיים לכאורה רק לפי השיטה הראשונה, ושאר השיטות חולקות על היתר זה, כמבואר לעיל, ואמנם אמרו רבותינו (במסכת בבא בתרא דף ח' ע"ב) "שבי קשה מכולם, דכולהו איתנהו ביה" (שהוא ביד העכו"ם לעשות בו כל חפצם, אם למות אם לחרב אם לרעב. רש"י), אך מכל מקום אין זה מוסכם שמותר להתאבד כדי לא ליפול בשבי. וגם בגלל העסקאות שאויבנו חפצים לעשות על ידי הנופלים בשבי, גם זה זו לא סכנה ברורה לפנינו, ולה' הישועה.

אך אילו היה קורה שחייל היה מתאבד, אין הוא מאבד חלקו לעולם-הבא, ויש לקברו בכל הכבוד הראוי, וכעין דברי המהרש"ם (ח"ו סימן קכ"ג), שדן בדבר 'אנשים רמי המעלה, אשר בכדי להפטר מצער ויסורים ועוני ובזיון, איבדו את עצמם לדעת, רחמנא ליצלן', אם מתאבלים עליהם, וכתב: אם עשה כן מפני יסורים וכדומה, איננו בכלל מאבד את עצמו לדעת... שאמנם אסור הדבר על פי הדין, מכל מקום נחשבים הם כ'אומר מותר', שהרי לא כל אחד בקי בדין, ולכן שוגגים הם. יעו"ש.

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.