להאמין בו ולהאמין לו

"וָאֹמַר אֲלֵכֶם לֹא תַעַרְצוּן וְלֹא תִירְאוּן מֵהֶם. ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם... וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּה' אֱלֹהֵיכֶם" (דברים א, כט-לב).

בפסוקים אלו גילתה התורה מהלך עמוק האפשרי בנפש האדם. ללא התבוננות תמידית באמת, עלול האדם לחיות בסתירה פנימית בין מה שהוא יודע, לבין מה שהוא עושה בפועל. מהי אמונה בה׳? בן המאמין באביו אינו רק יודע שהוא קיים, אלא גם נותן בו אמון. מתן האמון של בן באב, ביאורו: אני בוטח באבי שישמור וישגיח עלי, ויספק לי את צרכיי בדיוק כפי שהבטיח.

תלונת משה רבנו על ישראל טרם פטירתו היתה: הלא אתם יודעים את האמת, שהקב״ה בלתי מוגבל ביכולותיו, וכפי שנוכחותם לראות בעיניכם בכל ניסי יציאת מצרים וההליכה במדבר. ובדבר הזה, שבידו לנצח את כל עמי הארץ ולהכניסכם לארץ ישראל, אינכם מאמינים בה׳ אלוקיכם?

אולם יש להבין כיצד ייתכן שעל אף הידיעה הברורה בדבר גדולת ה׳ ויכולותיו הבלתי מוגבלות, עדיין מסוגל האדם לחיות לעיתים מתוך חוסר אמונה ובטחון בה׳. הדבר יובן על פי דברי הרמח״ל בספרו דרך ה׳, כי נסיונותיו הגדולים של האדם נעוצים בעובדה שנשמתו נמצאת בעולם בתוך מעטפת חומרית, וסביבו הכל נראה חומרי ויצרי. שהרי הקב״ה ברא את העולם אך ורק כדי להיטיב לבסוף לאדם בהתאם לעמלו בתורה ובמצוות מתוך התגברות על תאוות העולם החומרי. ולכן שם אותו בסביבה קשה כזו, עם כוחות ויכולות לעמוד בכל הנסיונות. 

לפיכך גם כאשר האדם יודע את האמת, אם לא יפעל מתוך התבוננות קבועה באמת ומתוך זהירות שלא ליפול, עלול הוא לחיות חיים המנוגדים לאמונתו, ולאבד בכך גם את העולם הזה וגם את העולם הבא. אבל האדם הנבון מקפיד לקבוע עמיתים לתורה מדי יום ביומו, ושם, בעת החיבור לתורת ה׳, מקבל הוא כלים וכוחות לזכור את האמת באופן קבוע, ולחיות תמיד על פיה. שבת שלום.