אֵיךְ קְפִיץ קוֹפֵץ?

הַתְּכוּנָה הַחֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר שֶׁל הַקְּפִיץ הִיא כַּמּוּבָן הַגְּמִישׁוּת (הָאֶלַסְטִיּוּת) שֶׁלּוֹ – הַיְּכֹלֶת שֶׁלּוֹ לַחְזֹר לְצוּרָתוֹ הַמְּקוֹרִית גַּם לְאַחַר שֶׁהֻפְעַל עָלָיו כּוֹחַ חָזָק. וּבְקִצּוּר, הַיְּכֹלֶת לְהִמָּתַח וּלְהִמָּתַח וּלְהִמָּתַח – וְאָז לְהִשְׁתַּחְרֵר וְלַחְזֹר בְּדִיּוּק לְצוּרָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה.

אֲבָל, אַף עַל פִּי שֶׁהַקְּפִיץ הוּא רְכִיב מֶכָנִי פָּשׁוּט וְעָמִיד, גַּם לוֹ יֵשׁ מִגְבָּלוֹת בְּרוּרוֹת: אִם יֻפְעַל עָלָיו עֹמֶס גָּדוֹל מִדַּי, הַקְּפִיץ יִתְעַוֵּת וּלְעוֹלָם לֹא יַחְזֹר לְצוּרָתוֹ הַמְּקוֹרִית. וּבְמֻנָּחִים פִיזִיקָלִיִּים, הָאֶלַסְטִיּוּת שֶׁלּוֹ תַּהֲפֹךְ לִפְּלַסְטִיּוּת. בְּמִקְרִים שֶׁל עֹמֶס חָרִיג, אוֹ שִׁמּוּשׁ מְרֻבֶּה לְאֹרֶךְ זְמַן, הַקְּפִיץ עָלוּל לְהִשָּׁבֵר אוֹ לְהִתְקַצֵּר בִּגְלַל עֲיֵפוּת הַחֹמֶר.

הָאִישׁ שֶׁזִּהָה אֶת הַחֹק שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי פְּעֻלַּת הַקְּפִיץ הוּא רוֹבֵּרְט הוּק, חוֹקֵר אַנְגְּלִי שֶׁחַי בַּמֵּאָה הַ-17. רוֹבֵּרְט הוּק הִצְלִיחַ לְהַגְדִּיר מַהִי הַחֻקִּיּוּת שֶׁפּוֹעֶלֶת עַל עֲצָמִים אֶלַסְטִיִּים שׁוֹנִים, וּבֵינֵיהֶם הַקְּפִיץ, וְכָךְ לְהַסְבִּיר אֶת הַפֶּלֶא הַמְּיֻחָד הַזֶּה.