מהו סודה של האישה בחג השבועות?

אוטוטו הם מסתיימים. שבעה שבועות תמימים של ספירה יומיומית לקראת חג השבועות --חג מתן תורה.

שמתי לב לחלוקת תפקידים די ברורה בבתים רבים. הילדים - עסוקים בלריב ואז להשלים, או לוותר, כי יש להם מדבקות ופרסים ומתנות על כל מצווה. הנשים, אמהות - עסוקות בהחלפת מתכונים למאכלים חלביים במיוחד, ואילו הגברים - סופרים בדבקות את הימים אשר יביאו אותם לליל לימוד תורה.

למען האמת, אין זה נכון לומר שנשים עסוקות רק בהחלפת מתכונים לסעודות חגיגיות. הרי כל אם מעודדת את הילדים החמודים במעשיהם הטובים. נותנת כתף, גיבוי, עוזרת כשצריך. כולן שותפות בהאזנה לסיפורים על מגילת רות, ומעודדות את הבעלים ללכת וללמוד כל הלילה בחג מתן תורה.

מסתבר שאחת התכונות החזקות של הנשים היא עידוד - הענקת כוח ואומץ. חג השבועות הוא יום טוב. אין בו מצווה לאכול מאכלים מסוימים, או לנקות באופן מיוחד, גם לא לצאת מהבית או להשליך חטאים לנהר. יש מנהגים כמו לימוד תורה כל הלילה, כמו אכילת מאכלי חלב, אך הם אינם ציוויים, אלא מנהגים. ואולי אם לא העידוד והאהבה שאנו נמלא את בני משפחתנו, יקשה עליהם לנהוג באותם מנהגים, כאילו היו ציוויים.

מה עוד קוראים בבית הכנסת מלבד את מתן תורה ועשרת הדיברות? את מגילת רות. כן, מגילה שנכתבה על נשים, על עוז רוח ומסירות נפש שלא נמצאה כמוה. על כלה מואבייה אלמנה, שנתנה אמון מלא בחמתה העברייה האלמנה, והשתמשה במילים הכי חזקות שיש: "באשר תלכי אלך, עמך עמי ואלוקייך אלוקיי". אומנם רות הייתה גיורת, אבל מסירות נפשה הייתה כה חזקה, שבסופו של דבר זכתה להיות אם מלכות וילדה את עובד, אבי ישי, אבי דוד המלך.

בשקט, בצניעות, מאחורי הקלעים, מתוך הבית הפרטי, יש לנו את הכוח והאפשרות להעניק חיים ולהעלות עד גבהים את בני משפחתנו. הלוואי שנצליח תמיד להשתמש בכוחות האלו לטובה. כמובן שכל אישה שמעניקה, צריכה בעצמה להתמלא ולהתחזק, לכן יש לנו את הזכות לקרוא את כל ספר התהילים בחג השבועות ולבקש בכל מזמור ומזמור, שנזכה לכל טוב שאנו זקוקים לו.