מניין ידע הר’ מלעלוב על הפצצת הכור?

השנה: תשמ"א. המקום: שיכון ה', בני ברק.

ערב חג השבועות תשמ"א מקבל יחיאל קדישאי טלפון בהול. על הקו גבאו של הרבי מלעלוב, רבי משה מרדכי זי"ע. הוא נקרא בדחיפות אל הקודש פנימה. חצרו של הרבי לא הייתה זרה לקדישאי. אביו, ר' וועלוול קדישזון, היה גבאו ונאמן ביתו בימי תל אביב ובכל ימי חייו. קדישאי עצמו, אף ששינה שמו ולבושו, וכבר יהודי חסידי הוא לא היה, עדיין שמר פינה חמה לבית אבא והעריץ את הרבי בכל ליבו.

הוא מיהר אל הרבי וקיבל את ההוראה הדחופה: "גש לראש הממשלה", אמר גבאו של הרבי משמו, "ואמור לו שלא יפחד לצאת לפעולה. הקב"ה יהיה בעזרו והכול יעבור על הצד היותר טוב". קדישאי לא הבין על מה מדובר אמנם, אך חזקה עליו מרות הרבי והוא ניגש אל הבוס. ראש הממשלה נדהם: "מהיכן לו לרבי?" שאל את קדישאי, שעדיין לא הבין על מה ולמה.

אחרי כמה ימים כבר ידע כל העם בישראל על הפעולה: מנחם בגין הורה לטייסי חיל האוויר להשמיד את הכור הגרעיני של סדאם חוסיין, והפעולה עברה בהצלחה. דבר אחד עדיין לא היה מובן לקדישאי, נאמנו של בגין וראש לשכתו: "מהיכן ידע הרבי מלעלוב?".

קדישאי, היום יהודי מבוגר בן 90 העוסק בהנצחת מורשת בגין ומשמש סמל לתנועת הליכוד, מספר ל'בקהילה' על התעלומה המסתורית: "לא היה לי שום מושג. זו הייתה נראית בעיניי אמירה סתומה ולחלוטין לא מובנת. מה זה 'הכול יהיה בסדר, הכול יסתיים בצורה הטובה ביותר'? לא הבנתי מה אמור להתרחש שצריכה לבוא עליו הודעה כה דחופה לראש הממשלה"

בגין לא שיתף אותך בסוד העניינים?

"יש דברים שכן ויש דברים שלא. בנושא זה לא ידעתי דבר. בגין שמר את ההחלטה להפציץ את הכור האטומי בחשאיות מוחלטת. מלבד מי שהיה חייב לדעת, איש לא ידע דבר".

הוא נזכר בראש הממשלה שלפני הפעולה: "בגין היה אדם שלא היה מתוח או לפחות לא ראית עליו אותות של מתח. אל תשכח שמדובר במי שהיה מפקד האצ"ל, שעבר החלטות קשות בתנאים קשים. בכל מקרה, כאשר אני חוזר לאחור ליממה שקדמה להפצצת הכור, אני לא נזכר במתח יוצא דופן אצל מנחם בגין בעת ההמתנה לפעולה".

קדישאי לא היה בקרבת ראש הממשלה בזמן ההתקפה. הוא נשלח לשארם א שייח, לכן בין השאר הוא לא ידע שהיא מתוכננת, ולא הבין את דבריו של הרבי. על ההתקפה שמע רק לאחר מכן, עם כל עם ישראל, ולשמחתו הרבה הצטרפה גם ההתרגשות מדבריו הנבואיים של הרבי מלעלוב.

באותן שנים לא היו הדעות תמימות ביחס לפעולה – היו רבים שמיהרו לגנות אותה ולראות בצעד של בגין התגרות מיותרת, שיכולה להביא להסלמה, ואף מיותרת – משום שסדאם יבנה מהר כורים חדשים. רק עם השנים הסכימו רוב הנוגעים בדבר כי הפעולה הייתה הכרחית והועילה לאזור: נשק גרעיני בידי רודן קיצוני ונמהר היה מדרדר את המצב. הכורים לא נבנו מחדש ומשטרו של סדאם הלך והידרדר עד שהתרסק לגמרי.

מדינת ישראל, שלא מכבר עמדה באותו צומת דרכים מול מדינה נוספת המתחמשת במהירות, הייתה זקוקה בהחלט שוב ליד מכוונת, מישהו שיוכל לראות את כל השיקולים ולקבל את ההכרעה.

חסידי לעלוב משוכנעים שהייתה פה ראיה למרחוק. סיפורים רבים היו על קדושתו של הרבי, שידע לגשת לחסידיו ולהורות להם "עשו כך וכך", בעיתות של לחץ ושל הכרעה קשה, וחסידיו הנדהמים היו הולכים אחריו ורואים ישועות. חסיד לעלוב אפילו סונט בקדישאי: "כבן למשפחה חסידית חשובה הוא צריך לדעת שאצל הרבי אלו דברים שבכל יום".

חסידיו של הרבי ממשיכים ומספרים על הנטל הכבד שלקח על כתפיו הרבי מלעלוב אותה שנה. בחג השבועות ראייתו כבר היטשטשה, למקורביו אמר כי נטל על עצמו יותר מדי, ואחר כמה שבועות, הם מספרים בצער, חלה הרבי ואיבד את ההכרה לאחר שקיבל אירוע מוחי קשה. בין החסידים היו כאלה שפירשו את הנטל הרב שלקח על עצמו, כאותה הודעה גורלית ומפתיעה שמסר כמה ימים קודם לכן למזכירו של ראש הממשלה.