היכן נטמן יוסל’ה הקמצן הקדוש?

השנה: ש"צ לערך. המקום: קראקוב, פולין. היתכנות: קבר שחולל

נראה כי אין מי שלא מכיר את הסיפור היהודי אודות יוסל'ה קמצן קדוש, או בשמו הפחות מוכר - ויש כמובן הטוענים שמדובר בשני סיפורים שונים לחלוטין - 'ישראל גוי קדוש'.

וכך הווה עובדה: יהודי קמצן היה, בשם יוסל'ה, שחי בקראקוב של הגאון הקדוש בעל התוספות יום טוב. והיה האיש מסרב לתרום פרוטה לצדקה, ולא הועילו לחציהם ותחינתם של כל הרבנים וראשי הקהל וגבאי הצדקה - יוסל'ה נותר בסירובו ולא העניק ולו גרוש אחד לצדקה או לטובת הקהילה,

כשקרבו ימיו להיאסף אל עמיו, חשבו פרנסי הקהילה שהנה סוף-סוף יוכלו לגבות ממנו סכום נאה לצדקה. ניגשו אליו גבאי החברא קדישא והסבירו לו שאם הוא רוצה להיקבר בחלקה לפי רום כבודו ועושרו, יצטרך להיפרד מסכום כסף נכבד שילך כולו לצדקה לטובת עניי הקהילה. יוסל'ה אפילו לא היה צריך לשקול את תשובתו: על אתר הוא הודיע לגבאים כי הוא לא מעוניין במקום קבורה נאה, ודי לו בקבר ומצבה פשוטים ככל עמך בית ישראל אשר בקראקוב, ומיד שקל על ידיהם את מס הקבורה הסטנדרטי.

הגבאים נרגזו - הייתכן שאף על סף מותו עומד יוסל'ה במריו ומסרב להיפרד מממונו? וכי הוא לוקח אתו את כספו אלי קבר?

כמה ימים לאחר מכן הלך יוסל'ה לבית עולמו. הגבאים הרוגזים החליטו לגמול לו כגמולו הלא-טוב, ולא בלבד שקברו אותו בקבר פשוט, אלא דאגו להרחיקו לשולי בית הקברות ליד הגדר, כאחרון השולחים יד בנפשם.

אלא שלמחרת התברר, שיוסל'ה כלל לא היה קמצן. לא חלף שבוע מאז הקמת המצבה והנה התקבצו ובאו לבית הקהל עשרות עניים וקבצנים, קשי יום וחולים, כשבפיהם בקשה: הבו לנו אוכל, מעט מעות, להעביר את השבת או לפחות את הרעב המציק כעת. "היכן הייתם עד היום?" העז לתהות אחד הגבאים, והוא נרעש לשמע התשובה: "עד היום יוסל'ה היה זן ומפרנס אותנו". כשהתשובה חזרה על עצמה שוב ושוב, הבינו הגבאים שעשו טעות איומה.

מיד כינסו את כל העיר והודיעו בשער בת רבים, בחיל ורעדה, כי יוסל'ה הקמצן הידוע לשמצה לא היה אלא נדבן בסתר שקיים עשרות עניים וחולים מדי יום, ותנאי אחד היה לו עם מוטביו: אל תפרסמו ואל תספרו לאיש.

בעצה אחת עם רבני הקהל באו הגבאים לבקשת מחילה אצל קברו של יוסל'ה, והחליטו להוסיף ליד שמו החקוק, "יוסל'ה קמצן קדוש". לפי הגרסה האחרת, שמו של הקבצן היה ישראל והגבאים כתבו על מצבתו "ישראל גוי", וכשהתבררה הטעות הוסיפו "ישראל גוי קדוש", זאת גרסה פחות מבוססת, בעיקר בגלל שלא ייתכן שיכתבו על מצבתו של יהודי כשר "גוי", אבל היא חיממה לבביהם של יהודים רבים מכדי שאפשר יהיה להתעלם ממנה. גרסה אחרת מספרת שכמה מנדבני העיירה הפסיקו לתרום ורק כשזימן אותם רב העיר סיפרו שמאחורי תרומתם עמד יוסל'ה. לסוף המרגש כולם מסכימים: רב העיר, התוספות יום טוב, ביקש שבבוא הזמן יקברו אותו לצידו של יוסל'ה הקמצן, וכך הוה.

עד כאן סיפור המעשה. אך יש לו המשך מעניין:

ר' דוד שוחט היה מרצה יהודי אמריקאי פופולארי בקרב סטודנטים ונוער יהודי. לפני קרוב ל-40 שנה הוא הוזמן לכנס כלל דתי באחת האוניברסיטאות בארצות הברית, בהרצאתו הוא סיפר את הסיפור היהודי המרתק הזה ולהפתעתו ניגש אליו אחד הכמרים שהיה במקום ודרש ממנו לשוב ולספר את הסיפור, ולשוב ולספרו. כשהפציר בו ר' דוד שוחט להסביר מדוע ולמה, התוודה הכומר שהוריו הם יהודים, וכל ילדותו סיפרה לו אמו את סיפור המעשה, כשהיא שחה לו שהם מצאצאיו של אותו יוסל'ה. בהתחלה ניסה הרב שוחט להסביר לכומר שזה רחוק מן השכל, אך הכומר התעקש.

הם נפרדו בידידות. כעבור כמה שנים פגש את הרב שוחט בכותל המערבי יהודי מזוקן, ונתן לו שלום: "זוכר את אותו הכומר שפגשת בכנס ההוא, נין ונכד ליוסל'ה קמצן קדוש? זה אני, ושבתי בתשובה שלמה", הרב שוחט הנרגש סיפר לו שלהפתעתו, גם הוא עצמו גילה לפני כמה ימים שהוא צאצא של רי"ט ליפמן, בעל התוספות יו"ט, ומשמים גלגלו שדווקא על ידי נכדו של בעל התוספות יו"ט התגלגלה חזרתו בתשובה של נכדו של יוסל'ה, על ידי הסיפור של יוסל'ה קמצן קדוש.

לעת עתה נותרה רק תעלומה אחת קטנה: ליד קברו של התוספות יו"ט בקראקוב, אין את קברו של יוסל'ה קמצן קדוש.