ל"ג בעומר: היום בו נפסקה המגיפה

מה.ל"ג בעומר הוא היום השלושים ושלושה לספירת העומר שסופרים מפסח לשבועות, וחל בי"ח באייר. נוהגים להרבות בו בשמחה ולהדליק מדורות, ועל המניעים לציון יום זה מיוחסות מספר סיבות:

- נפסק מותם של תלמידי רבי עקיבא.

- חל מפנה לטובת צבאו של בר כוכבא במרד מול הרומאים והושאו משואות לבשר את הניצחון.

- נפטר רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י), ובשעת פטירתו נתגלו לו סודות תורה נשגבים.

למה. אין אזכור ליום ל"ג בעומר בתורה, אך בתלמוד מופיע אזכור לאסון שאירע בתקופת ספירת העומר: "אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. והיה העולם שמם, עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה (לימדה) להם, רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה... כולם מתו מפסח עד עצרת" (יבמות סב). אך לא נאמר כאן בפירוש שהמגפה פסקה ביום ל"ג בעומר.

בתקופת הגאונים, כאשר כבר נהגו את מנהגי האבלות בספירת העומר, אין כל אזכור של היום כיום שמחה, ובכמה מקומות הוא מוזכר דווקא כיום צום לציון מותו של יהושע בן נון. המקור הראשון אשר מציין כי מנהגי האבלות פוסקים ביום ל"ג בעומר הוא ר' אברהם בן נתן הירחי, המביא בשם ר' זרחיה הלוי כי בספר ישן הבא מספרד כתוב שתלמידי רבי עקיבא מתו מפסח ועד "פרוס העצרת", ומשמעות פרוס היא חמישה עשר ימים, וזהו ל"ג לעומר‏. רבי מנחם המאירי תולה מסורת זו כבר בגאונים‏, ועם זאת לא ידוע על מנהגי שמחה ביום זה.

שמחת הילולה נקשרה ליום זה, בשל המסורת כי זהו יום פטירתו של רשב"י, וכן בשל המסורת כי קודם פטירתו גילה לתלמידיו סודות מתורת הקבלה. תאריך פטירתו של רשב"י, לא מוזכר אמנם בספר הזוהר, אך קיימות עדויות קדומות על חגיגות הילולה בל"ג בעומר על קברו שבמירון מתקופת הראשונים. תלמידו של האר"י, רבי חיים ויטאל, כתב אודות יום זה כי י"ח באייר הוא "יום שמחתו של רשב"י".

המנהג של הדלקת מדורות בל"ג בעומר מבוסס על הקשר בין מרד בר כוכבא ובין ל"ג בעומר: המורדים הדליקו משואות אש על ראשי ההרים כדי להעביר את ההודעה על פרוץ המרד, והמדורות שמדליקים היום בל"ג בעומר הן זכר לאותן משואות. גם מנהג החץ והקשת קשור לזכר מרד בר כוכבא: קשתות וחצים שימשו בימי בר-כוכבא ככלי הנשק העיקריים בקרב. לזכר מלחמת בר-כוכבא ברומאים נהוג להכין בל"ג בעומר קשתות וחצים ולשחק עימם ליד המדורה.

משהו מעניין לסיום. ביום ל"ג בעומר, בשנת 363 (למניין הנוצרים), החלו יהודי ירושלים לבנות את יסודות בית המקדש השלישי (ביודעם כי בחודש זה החלה בניית שני בתי המקדש הקודמים), באישורו של הקיסר הרומי פלאוויוס קלאודיוס יוליאנוס ('יוליאנוס הכופר'). בערבו של היום סוכלה כוונתם בשל רעש אדמה חזק מאוד ונודע כי הקיסר נרצח ואישורו בוטל.