עצור, גבול לפניך

רבים טועים במונח שלום אמיתי. וכאן המקום להאיר ששלום אמיתי בכל המישורים – בין בני אדם, בין מדינות, בין בני זוג, וכדו', ייכּון אך ורק כאשר מגדירים גבולות ברורים.

אם ידע כל אחד את גבולותיו, ולא יפלוש לתחומו של השני שלא לדעתו, כגון: כל מדינה לא תפלוש לשטחה של שכנתה ללא הסכמתה, הרי שכך יוכל לשרור שלום ביניהן. אחרת, יהיה זה פתח וסיבה לסכסוך ומחלוקת. כן הדבר גם ביחסי שכנים, בני זוג, ושאר חברים. עם גבולות ברורים, ישרור ואף יתקיים השלום.

באותה המידה יש לנהוג בחינוך הילד: יש להציב לו גבולות ברורים, מה מותר לעשות ומה אסור וכיצד עליו לנהוג, ורק כך יגדל כראוי.

מעשה באֵם ששאלה: איך עלי לנהוג כאשר הילד אומר: "לא רוצה"? התשובה לכך פשוטה, אך גם כואבת. זאת משום שאין להגיע כלל למצב שילד אומר: "לא רוצה"!

על ההורים להיות סמכותיים והחלטיים, ומקטנותו על הילד להיות ממושמע וצייתן, ואין לו לעשות ככל העולה על רוחו.

מעשה בילד שהתייתם מאביו, ונאלץ לגדול עם אמו וסבתו.

בגלל שהיה יתום נהגו בו בכפפות משי – פינקו אותו, ונתנו לו את כל מבוקשו.

עקב כך, בהמשך חייו לא היה מעצור לרצונותיו ותאוותיו, ועשה ככל העולה על רוחו.

בבית-הספר הוא היה מהמופרעים, ולא אחת הוא נשלח על ידי המורים למנהל כדי לדעת כיצד לנהוג עמו.

המנהל השתדל לנהוג בעדינות מכורח היותו יתום. דיבר על לבו, וביקש ממנו שיאמר לו מדוע הוא מתנהג כך, והאם מציק לו דבר-מה.

הילד השיב דברים כהווייתם: בבית מפנקים אותי מאוד ונותנים לי לעשות ככל העולה על רוחי, ולכן, אודה לך מאוד אם תציב לי גבולות ברורים ואף תכה אותי במידת הצורך.

אגב, בעניין יתומים מובא במשנה ברורה (סי קנו ס"ק ג) שמותר להכותם לצורך, אך "לנהוג עימם ברחמים שלא כשאר כל אדם".

נמצא, שעל-אף שכלפי חוץ נראה שהילד מעוניין לעשות ככל העולה על רוחו, בתוך-תוכו אין הדבר כן. הוא מעוניין שניצור עבורו מעצורים, ונציב לפניו גבולות ברורים.

(מתוך הספר בנתיבי החינוך)