יעלה אלישבע: "הפסקתי לשחק את המשחק"

מגיל צעיר שאלה יעלה אלישבע שאלות מהותיות על החיים. היא אמנם באה מבית דתי, אך בשלב מסוים חזרה בשאלה. אחרי מספר שנים היא פגשה חברה שביקשה שתבוא איתה לשיעורי קבלה. "הייתי באה לשיעורים שלו והייתי מתווכחת עם הרב", מספרת אלישבע. "על כל השאלות ששאלתי ענה הרב: את שואלת כי אין לך אמונה. ואת זה את שואלת כי אין לך אמונה. אמרתי לו: אמונה לא קונים במכולת, נכון? הרב אמר: את יכולה לבקש את זה. אמרתי לו: ממי אבקש את זה? הוא אמר לי: תתפללי, תדברי אל הישות הזאת שקוראים לה אלוקים, שאת לא מאמינה שהוא קיים. תדברי ותגידו לו שייתן לך סימנים, שידריך אותך איך להגיע לאמונה. התחלתי לדבר עם הקב"ה, ולאט לאט דברים ששמעתי בשיעור החלו לחדור אל הלב. פתאום קיבלתי רגישות לאט לאט להקשיב לסימנים ע"י ספרים שאני פותחת, מהרצאות שחדרו ללב וכן הלאה. כך, בהדרגה, רכשתי אמונה שמעולם לא הייתה לי".

אחד הנושאים שהטרידו את אלישבע יותר מכל היה עניין השירה, שהרי לפי ההלכה - לאישה אסור לשיר בפני קהל הכולל גברים. "כל חיי רציתי רק לשיר, הופעתי בכל מיני מועדונים תל אביבים וגם קצת בתור זמרת חתונות. בטעות חשבתי שאם אחזור בתשובה לא אוכל לשיר יותר, כי בטיפשותי חשבתי: מה הטעם לשיר רק לנשים? אז איך אוכל לחזור בתשובה אם תילקח ממני אהבת חיי?", היא מספרת, " לאחר שנה וחצי של התלבטויות, הבנתי שלשיר למחצית העולם זה ממש מספיק לי... והצלחתי להתגבר על האשליה הזאת של היצר הרע, והתחלתי לשמור שבת ולהתחזק יותר ויותר וכמובן התחלתי לשיר לנשים בלבד. זה קרה אחרי שנסעתי לבעל שם טוב ורבי נחמן לפני קצת יותר משש שנים. שם התפללתי, בכיתי לבעל שם טוב, וביקשתי שיעתיר בעדי לקב"ה, שאשתמש בקול שלי לשם שמים, ושאצליח לקרב את עם ישראל לקב"ה. כתוב שצריך להעלות כל דבר לשורשו, אז אם קיבלת כישרון אתה צריך לקדש אותו לשם שמים ולא בשביל חוזה הקלטות או בשביל האגו שלך.

בנוסף למוזיקה ולהופעות מול נשים בלבד, עובדת אלישבע כצורפת ברחוב נחלת בנימין בת"א.

"יש לי כישרון לתכשיטים, ולכן הבנתי שעליי לעשות זאת עם מוטיבים יהודיים, לא סתם ללא הקשר".

"לאחר החזרה לארץ, החלו לרדת אליי מנגינות. ישבתי על הפסנתר ופשוט יצאו מנגינות. בשבת הייתי צריכה לזכור את המנגינות שהתנגנו בראש כדי שאוכל לכתוב אותן מיד בצאת השבת. רציתי להוציא דיסק, אבל לא ידעתי איך לעשות זאת בדיוק. זה נורא קשה. צריך לבחור, לשלב את הכלים הנכונים וכן הלאה. במשך שנתיים חיפשתי אנשים שיעשו איתי את הדיסק ולא מצאתי. פניתי לנשים שיעבדו איתי אבל לא נוצר שום שיתוף פעולה. פניתי לתלמיד של הרב שלי, שהוציא בעצמו דיסקים, והוא אמר לי: מה את פוחדת? תבקשי מהקב"ה ויהיו עיבודים. זה מה שעשיתי. כל הדיסק הזה נולד לאחר תפילות ותחנונים".

לפני שלוש וחצי שנים יצא הדיסק "היכל הניגון", שהיה מיועד לנשים בלבד. ברדיו ובחנויות אי אפשר היה לשמוע אותו. הדבר תסכל מעט את אלישבע. "ידעתי שזה מה שהולך להיות מראש, אבל זה מאוד הפריע לי כי מאז שזכיתי לניגונים הללו ידעתי שיש לי אוצר ביד ורציתי שכל עם ישראל ישמע את השירים הקדושים והנפלאים הללו. וכך קרה שלפני שנה וחצי בערך הקב"ה ברוב חסדיו שלח לי רעיון מבריק - להוציא את הדיסק מחדש, אבל שהפעם במקום שאני אשיר אותו, ישירו אותו זמרים. רציתי את  הזמרים הכי טובים שאפשר כי ידעתי שאין לי תקציב להוציא מחדש את כל הדיסק, ולכן הזמרים יהיו צריכים לשיר על הפלייבקים הקיימים מהדיסק המקורי - דבר המצריך יכולת קולית ומוזיקלית מאוד גבוהה".

מבחינתה של אלישבע, הצורך להקליט את האלבום מחדש עם קולות גבריים מתבקש וראוי. כמובן שהיא לא רואה בכך יחס שלילי כלפי האישה. בדיוק להפך. "הדרת נשים וכל הפסטיבל המגוחך הזה שקיים היום בתקשורת הכללית נגד הציבור האמוני יוצר את עיוות המציאות בצורה הכי גסה שאפשר, והוא פשוט נובע מבורות מוחלטת בעומק התורה המצוות וההלכה, ובמטרה להכפיש. אין כאן שום מטרה טובה לצערי הרב", אומרת אלישבע. "עוז והדר לבושה שר אברהם אבינו ע"ה לשרה אימנו ע"ה לאחר לכתה. והכוונה היא לא רק ללבוש הגשמי... הכח והיופי הנשי כשהוא פנימה הוא ההדר האמתי של האשה. הצניעות היא הכח, והיא היופי האמתי שלנו הנשים! היום הכול פרוץ וגס. היום נשים כל כך אומללות כשהן לא קשורות להלכה היהודית, ונאלצות בגלל החברה המעוותת בה אנו חיים למכור את גופן. במקום לשווק את הנשמה שלהן הן נאלצות להתלבש בצורה לא צנועה, על מנת להתקדם בחיים, על מנת להתקבל אפילו לעבודה פשוטה, השם ישמור.

"אישה שמוכרת את גופה במקום את הנשמה שלה, מדירה את עצמה מעצמה והיא פשוט אומללה. היא לא אשמה כי החברה נותנת ערכים מעוותים שפשוט מבזים אותה. לפני 12 שנים, כשהייתי חילונית והיו מדברים איתי על זה, גם אני לא הבנתי מה רוצים ממני, כי כל העולם הכללי נמצא במעגל קסמי של מערכת מעוותת מיסודה. היום, לצערי הרב, יש זמרות שנאלצות בגלל זה לא לשיר מתוך הלב אלא כדי לעורר דברים אחרים. זאת האמת, ולא מדברים עליה בתוך הסיפור הזה של קול באישה. לא כל הזמרות שרות כך, אבל הרבה מהן משדרות דברים אחרים לגמרי תוך כדי השירה שלהן, ובחור שומר תורה ומצוות, שעובד על מידותיו ושומר נגיעה, שומר עיניים ומנסה להתקדש ולהתעלות מעל כל הטירוף הזה סביבו, אז כשבחור כזה כשהוא פותח רדיו הוא לא יכול לשמוע חלק מהזמרות. ואותה זמרת מסכנה - חושבת שהיא חייבת לשיר כך כי אחרת היא לא תתקדם. לכן היא צריכה לשחק את המשחק הזה. בכל אופן, אני הפסקתי לשחק את המשחק הזה. כזמרת חילונית הייתי צריכה לעשות דברים שלא הייתי מוכנה לעשות, ולא אכנס לפרטים. הקב"ה שמר אותי ולא נכנעתי לבוץ הזה".

לאחרונה, אחרי שנה וחצי של חיפושים אחרי הזמרים המתאימים, יצא האלבום "היכל הניגון" בגרסה חדשה, הפעם בביצוע של זמרים מוכרים וטובים: אהרן רזאל, גד אלבז, אילן דמרי, ישי לפידות, נתנאל מלייב ואביחי פז גרינוולד. "אני יכולה לומר שקראתי לדיסק היכל הניגון בגלל שיר הנושא, אשר מספר על העבודה על הדיסק. במהלך העבודה חשתי כמו עליסה בארץ הפלאות, כאילו נכנסתי לארמון מופלא של מוזיקה וכלי נגינה. בפועל הדיסק שלי פונה לכל עם ישראל אבל גם כמובן לגברים יראי שמיים שרוצים לזכך את הנשמה שלהם. הבעל שם טוב הקדוש מלמד אותנו שהניגון הוא דבר מאוד מאוד עדין וזך... זה שלב אחד לפני כיסא הכבוד  ממש! מעבר לעולם שלנו יש היררכיה, יש היכלות יש דרגות. העולם שלנו, על ההיררכיה שבו, רק בא ללמד אותנו מה יש בעולמות שמעבר לנו. היכל הניגון גבוה אפילו יותר מהיכל התשובה! היכל הניגון הוא ממש ההיכל שלפני כיסא הכבוד. לא שאנחנו יודעים היום מה זה ניגון בכלל, אבל אם אנחנו שואפים לכיוון הזה. הבעל שם טוב הקדוש אומר שהיכן שהמחשבות והרצונות של האדם מונחים - שם הוא נמצא. הניגונים הקדושים מבית המקדש אבדו לנו כשיצאנו לגלות, לצערי הרב, אבל צריך לדעת לשאוף לכיוונים הנכונים בחיים. ולאחר 120 שנה לא ישאלו אותנו מה עשינו אלא מה באמת רצינו. אני שואפת להזדכך, לא יודעת אם הצלחתי כאן בדיסק הזה או באיזו רמה הצלחתי, אבל זה הרצון האמיתי והטהור שלי".