"אחרי שלושה דורות אני סוגרת מעגל"

שמי רונית ואני בת ארבעים. גדלתי במשפחה שהיא דור שני לשואה. לא הבנתי מה מיוחד בלהיות יהודי, כי לא ידעתי במה אני שונה מאחרים. כמו כל הורים, הוריי ניסו להעניק לי ולאחי את הטוב ביותר. תמיד הרגשתי עדינה, רגישה ומלאת חמלה, ואילו למראית עין שידרתי את ההיפך. הייתי הילדה היפה והחכמה ובעלת הביטחון העצמי. כביכול היה לי הכל. הקשר ביני לאמי ידע עליות ומורדות במהלך השנים, ואילו הזוגיות של הוריי לא ידעה עליות, אך הם נשארו ביחד. אני נולדתי ארבע שנים לפני אחי דני, שהיה ילד טוב של אמא, והקשר ביניהם ידע עליות בלבד. אמי ניסתה לחבר אותנו קצת למסורת, אך אבי התנגד לכך בכל תוקף. ביום כיפור, כשחברותיי היו צמות, הייתי מתגאה ואומרת: "על מה אצום, הרי אני בן אדם כזה טוב?!".

השנים חלפו ודני אחי הגיע לגיל 18. ה'ילד טוב ירושלים' גילה עולם חדש של בילויים, דיסקוטקים וכל השאר, וגם אני נמצאתי בעולם  הזה, מסיימת אוניברסיטה וטסה לארצות הברית, כאשר במקביל דני טס למזרח. חזרנו אחרי חצי שנה. כאן החלה נקודת המפנה בחיי. אחי דני חזר 'שרוט', כבר לא דני של פעם. בגואה הוא התנסה בחומרים נוראיים והרס את עצמו, חזר ממש גמור. הוא עבר שנה של סבל, הזיותופסיכיאטרים. בלילות בדקתי אם הוא עדיין חי ולא הזיק לעצמו.

ואז הכל נגמר באותו יום בו יצא לצלילה ולא חזר אלינו יותר. כשהגיעה המשטרה והודיעה "דני צלל ומת", כולנו היינו בהלם, אבל לא ממש. בעצם היינו מוכנים לרע מכל כבר הרבה לפני כן, ועל כל פנים - האובדן היה קשה מנשוא. 

החיים המשיכו. התחתנתי עם בן זוגי היקר. הסכמתי לקידוש ופלטה בשבת והפרדה בכלים, אך לא מעבר לכך. יום אחד, לאחר שנולד בכורי, כשישבתי בגינה דיברתי עם אישה שסיפרה לי על ארגון ערכים: סופי שבוע להכרת היהדות עם הרצאות. החלטתי ללכת ולשמוע, אך דווקא בעלי התנגד. לאחר כשנה הסכים. וכך, לפני תשע שנים בחג שבועות, בסמינר ערכים חל המהפך בחיי, שם גיליתי את האמת.  

ומה עושים אז? באופן איטי ויסודי התחלנו לחקור, לבדוק וללמוד ללא הפסקה. כיום אני משתדלת לשמור תורה ומצוות בכל רגע ורגע וחזותי שונה כמובן מבעבר.

אולם עיקר התחזקותי הייתה מאתר הידברות. הייתי יושבת עד שתיים בלילה ורואה הרצאות של הרב דודי ברוורמן, הרב פנגר, הרב אהרן לוי ורבנים נוספים. הרב זמיר כהן הקים מפעל לתפארת. היום אני קוראת את הניוזלטר וכאשר מזדמן לי גם את העלון "עונג שבת". 

לפני שנתיים אבי נפטר בנסיבות טרגיות. היום הוא נמצא בעולם האמת, עולם שכולו טוב עם דני, אחי היקר. לפני כמה שנים, חברו הטוב של אחי חזר בתשובה, וברור לי שאם דני היה חי, גם הוא היה בוחר במסלול הזה. חבל שלא גילו לנו את האמת המדהימה של חיי התורה מילדותנו. אולי הגורל העצוב של אחי ואבי יכול היה להיות שונה.

רציתי להודות לקדוש ברוך הוא על שזיכה אותי בבעל נפלא ובילדים מתוקים, ועל כך שזכיתי לגלות מהי היהדות. כיום, כשאני מחוברת עוד יותר מפעם לשורשיי, ויודעת שסבא רבה שלי נלקח

לאושוויץ כאשר היה לבוש טלית ומעוטר בתפילין, אני רואה זאת כסגירת מעגל. אמי, שתאריך ימים, נהנית מנכדיה המתוקים ונדהמת בכל פעם מחדש איך שהגלגל מסתובב לו.

מעוניינים לספר את סיפור התשובה שלכם? צרו קשר בדוא"ל odedm@neto.net.il