כשהנבואות מתגשמות

יחד עם הנבואות שהתריעו והזהירו שעזיבת התורה תגרום לקללת הגלות, גילו הנבואות שגם לגלות ולסבל יבוא קץ ביום מן הימים, והעם יעלה על דרך המוליכה לקראת הגאולה השלמה. בנבואות רבות קיימת התייחסות למאורעות העתידים להתרחש בתקופה שלפני בוא הגאולה.

בנקודה זו מצויה בדורנו מעלה שלא היתה קיימת בדורות הקודמים. בעבר היה צורך באמונה חזקה כדי לצפות כל רגע להתגשמות נבואות הגאולה. אנשים שהתבוננו בעיניהם במתרחש לא הבחינו בסימנים מעודדים. לעומת זאת, בימינו כולנו עדים להתגשמותן המופלאה של הנבואות בדרכים שאיש לא היה יכול לצפות להן מראש.

לדוגמה, היש הסבר רציונלי לעובדה, שגרמניה ובעלות בריתה כבשו במלחמת העולם השניה ארצות כה רבות, ונעצרו דווקא בשערי ארץ-ישראל? כיצד ניתן להבין שלאחר השואה הנוראה, שהכחידה שליש מעמנו, התקבצה השארית הדוויה דווקא בארץ ישראל? איש לא היה מסוגל לחזות תופעות אלו מראש.

רק ההשגחה העליונה היא שסובבה תופעות מופלאות אלו, ולפיכך היא גם יכלה להודיע עליהן מראש על ידי הנביאים: ''ובהר ציון תהיה פליטה, והיה קודש'' (עובדיה א, יז). ארץ ישראל החלה שוב לפרוח. לאחר השיממון, ההרס והחורבן שעברו עליה במשך אלפי השנים, רואים אנו בעינינו את פריחתה.

גם פרט זה נצפה אלפי שנים מראש, ונכתב במקרא: ''ואתם, הרי ישראל, ענפכם תתנו, ופריכם תשאו לעמי ישראל, כי קרבו לבוא'' (יחזקאל לו, ח). על פסוק זה אמרו חז''ל: ''אמר ר' אבא: אין לך קץ מגולה מזה - כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה, אז יקרה הקץ''. ''שמספר לך סימנים לפני בואו (של המשיח), לדעת בו שהוא בא'' (סנהדרין צח, א, ופירוש רש''י ורמ''ה שם).

פרט נוסף המסוגל להכות בתדהמה כל מתבונן, הוא תופעת החזרה בתשובה המתגברת והולכת. אנשים 'ריאליים' צפו, לפני עשרות שנים בלבד, שדמות היהודי הדתי תיעלם מן האופק תוך תקופה קצרה יחסית.

דעתם היתה, שבעוד דור או שניים יהפכו יהודים שומרי תורה ומצוות לנחלת העבר בלבד. והנה, לא זו בלבד שתחזית זו התבדתה כליל, ולא זו בלבד שלא התמעטו ספסלים בבתי המדרש, אלא שגם בניהם של אותם ריאליסטים שחזו את אובדן היהדות הדתית, מצטרפים בחלקם למעגל שומרי המצוות.

ולא זו בלבד שהתופעה מפתיעה מאוד, אלא שהיא גם מוזכרת במפורש בתורה: ''והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה... ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו'' (דברים ל, א-ב). על פי הכתוב בתורה הצרות ואובדן הדרך יביאו לתופעת שיבה לה' ולמצוותיו.

עדיין איננו תופסים את מלוא משמעותה והיקפה של תופעת החזרה בתשובה, אך זאת עלינו לדעת, שלפני שנים רבות מאד תיאר אותה הנביא עמוס בבהירות רבה (ח, יא): ''הנה ימים באים, נאום ה' אלוקים, והשלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דבר ה'''.

הצמא הגדול לרוחניות המקיף כיום רבדים גדולים בעם, אינו תופעה חולפת או אירוע מקרי, אלא הוא קשור לנפש האומה, והנביאים הצביעו על בואו כבר מקדמא דנא. כל הסימנים הללו, ורבים נוספים שלא הוזכרו כאן, מהווים את ההקדמה לבואה של הגאולה.

הסימנים המתממשים לנגד עינינו מעידים על תקופה גדולה הממשמשת ובאה, על חלום הדורות שאנו עומדים בפתחו, על אהבתו הגדולה של הבורא הצועד עם בניו בין נבכי ההיסטוריה, צעד אחר צעד לקראת הייעוד השלם.