בזכות הסידור של סבא

נולדתי וגדלתי בבית חילוני בצפון הארץ. לפני כ-17 שנה נפטרה סבתי רנה ז"ל. כשביקרתי בביתה במהלך ימי האבל הבחנתי בשלושה ארגזי קרטון ובהם ספרים בגרמנית שהיו מיועדים לפינוי. נזכרתי כי לסבי ז"ל היה סידורתפילה ממנו נהג להקריא לנו בימי החג ונפניתי לחפשו.

במהלך הנבירה בארגזי הקרטון נתקלה ידי בספר וכיתוב בגרמנית על כריכתו. משהו לא נתן לי להניחו מידי ועלעלתי בו. הסתבר כי מדובר במחזור תפילה שהודפס בשנת 1874 בעברית ובגרמנית, כאשר על העמוד הראשון מופיעה הקדשה חתומה בכתב-יד.

בעיון מדוקדק יותר הבחנתי כי קיים בו גם נוסח בגרמנית עם פונטיקה בעברית המאפשר להתפלל בשפת הקודש. צמוד לכריכת המחזור היה מקופל פתק בכתב ידה של סבתי ז"ל. פתחתי אותו וכך היה כתוב:

"לפניכם ספר תפילה של הקהילה בבראונשוויג. בעיר הזאת נולדו שני ההורים של רנה ג. מבית רילף. כותב ההקדשה הוא אביו של רודולף - רפאל רולף, ד"ר גוטמן רילף היה רב קהילתי בבראונשוויג. עד יום מותו ב-17/12/1915, בזמן תפילה על יד קברו של אחד מבני הקהילה שנפל במלחמת העולם הראשונה, כשכל יהודי בראונשווייג עמדו מסביבו..

"למי הספר מוקדש - איני יודעת... ספר התפילה שלפנינו ניתן באמריקה בעיר N.Y  לבן- אדם שעבד בתור מטפל בבית אבות מאשת מטופל שידעה שהמטפל היה פעם רופא בוולפנבויטל - עיר קרובה לבראונשוויג (בה נולדה רנה ג. מבית רילף). בגיל 90 שלח הרופא את ספר התפילה שלפניכם אלי ולא זכר מי נתן לו אותו.

לעולם לא נדע זאת .ר.ג.".

בני משפחתי ואנכי נמלאנו פליאה והתרגשות למקרא הכתוב. באותה עת הייתי, כאמור, חילוני וחלפו בי שאלות כמו: מה משמעות מציאת מחזור התפילה על ידי? מה אני למד מהסיפור שמקופל בין דפיו? מה עלי לעשות עם מחזור התפילה? האם למסור אותו למוזיאון? ועוד.

בדבר אחד לא היה ספק בלבי - ידעתי כי האירוע הינו בעל חשיבות עליונה בחיי.

לפני כשנה זכיתי לפגוש את כבוד הרב שלמה עופר, ראש ישיבת "שאו מרום עיניכם", אשר יעץ לי גם להגיע לתיקון. השתתפתי בתיקון שמקיים הרב (כיום נערך בימי שני בראשון לציון) ולאחר מכן  התחלתי להניח תפילין מדי יום ביומו.

באחת הפעמים הופיע לקראת סוף התיקון, שהתקיים אז בבת-ים, כב' האדמו"ר מקאליב. האדמו"ר הזמין אליו את המתפללים להתברך על ידו. אזרתי אומץ וניגשתי אליו לקבל ברכה.

האדמו"ר חיבק אותי, שוחח עמי ושאל האם אהיה מוכן לקבל על עצמי שבת וציצית.

לאחר מספר דקות של התחבטות השבתי בחיוב. למחרת בבוקר סיפרתי על כך לרעייתי שהופתעה מאוד.

רעייתי כיבדה את רצוני וסייעה בידי לעשות את השבת כהלכתה, אם כי בתחילה היה לה ולילדיי קושי לשמור את השבת. השתדלתי לנהוג בסבלנות ולאחר הקידוש התחלתי לומר דבר תורה על השולחן (בין היתר מעלון הידברות - 'עונג שבת') לילדים ולקרב אותם.

מזה חודשים רבים רעייתי, ילדיי הקטנים ואנכי שומרים שבת כהלכתה, התקנו שעון שבת ואף הכשרנו את המטבח. רכשתי ספרי קודש רבים ואני משתדל ללכת לשיעורי תורה בבית הכנסת, לקבוע עתים לתורה ולהעמיק בלימודה. נסתייעתי אף בשמיעת הדיסק של כבוד הרב זמיר כהן על השבת.

לשנת הלימודים הבאה רשמנו את ילדינו לבית ספר ממלכתי דתי ואנו מודים לקדוש ברוך הוא על הזכות לחזור בתשובה.

מגילוי מחזור התפילה אני למד על הקשר הבל יינתק בין עם ישראל לתורה הקדושה ועל חשיבות שמירת הרצף בין הדורות ולימוד תורה לקטנים.

לקראת כתיבת סיפור זה ביצעתי תחקיר ואיתרתי קטע מתוך ספרו של ד"ר שלמה (פרידריך) רילף "במדבר מים":

"יום טוב גוטמן רילף, אביו של שלמה, שימש כרב הקהילה בבראונשוויג, נשא נאום הספד לקצין יהודי, תלמידו, שנפל בקרב בחזית המערבית: לויטנאנט קורט אליאס, מ"פ, צעק 'אחרי', זינק מן השוחה עם חרב שלופה שנצנצה מקרני השמש, נפגע משני כדורים בצווארו ונפל מת. הרב גוטמן רילף הספיק לומר 'ברוך דיין אמת', התמוטט ומת".

אכן, נפלאות דרכי הבורא.

מעוניינים לספר את סיפור התשובה שלכם? צרו קשר בדוא"ל odedm@neto.net.il