פרשת שופטים לילדים: פִּלְאֵי הַהַשְׁגָּחָה

בְּקוֹמָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל בִּנְיָן יֶשְׁנָהּ חֲנוּת לְמִמְכַּר מוּצְרֵי תִּינוֹקוֹת. בַּעַל הַחֲנוּת נוֹהֵג בְּשָׁעוֹת מְסֻיָּמוֹת בְּמַהֲלַךְ הַיּוֹם, לְהוֹצִיא מְעַט מִסְּחוֹרָתוֹ, אַמְבַּטְיוֹת לְתִינוֹקוֹת וַעֲגָלוֹת, עַל חֵלֶק קָטָן מֵהַמִּדְרָכָה.

מִסְפַּר שְׁכֵנִים הֶחְלִיטוּ לִתְבֹּעַ אֶת בַּעַל הַחֲנוּת לְדִין תּוֹרָה, מִשּׁוּם שֶׁלְטַעֲנָתָם, הַסְּחוֹרָה גּוֹרֶמֶת לְהָצֵר אֶת הַדֶּרֶךְ הַשַּׁיֶּכֶת לָרַבִּים.

הַדַּיָּנִים הִגִּיעוּ אֶל הַבִּנְיָן, וְהִתְרַשְּׁמוּתָם הָיְתָה, שֶׁהַסְּחוֹרָה הַמֻּצֶּבֶת בַּמִּתְחָם הַצַּר הַסָּמוּךְ לְפֶתַח הַחֲנוּת, אֵינָהּ מַפְרִיעָה לַהִלּוּךְ בַּמִּדְרָכָה הָרְחָבָה. מִשֶּׁכָּךְ, הַכְרָעַת בֵּית הַדִּין הָיְתָה, שֶׁבַּעַל הַחֲנוּת רַשַּׁאי לְהַמְשִׁיךְ לְהַצִּיב אֶת סְחוֹרָתוֹ בְּאוֹתוֹ מִתְחָם.

כָּל הַשְּׁכֵנִים קִבְּלוּ בַּהֲבָנָה אֶת פְּסַק הַדִּין, מִלְּבַד שָׁכֵן אֶחָד, שֶׁהִרְבָּה לִקְבֹּל עַל הַדַּיָּנִים שֶׁפָּסְקוּ לְרָעָתוֹ.

לְמָחֳרָת, אֵרַע דָּבָר מְזַעְזֵעַ בְּבֵיתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ שָׁכֵן.

בְּנוֹ הַקָּטָן, בֶּן הַשְּׁנָתַיִם, שִׂחֵק בְּמִרְפֶּסֶת הַדִּירָה. כַּעֲבוֹר זְמַן מָה, הִבְחִינָה בַּעֲלַת הַבַּיִת כִּי קוֹלוֹ שֶׁל בְּנָהּ הַתִּינוֹק אֵינוֹ נִשְׁמָע כְּלָל.

הָאִשָּׁה וּבַעֲלָהּ הֵחֵלּוּ לְחַפֵּשׂ אֶת הַתִּינוֹק בְּכָל פִּנָּה בַּדִּירָה. לְפֶתַע, הִבְחִין בַּעַל הַבַּיִת בַּשֻּׁלְחָן הַנִּצָּב לְיַד הַמַּעֲקֶה בַּמִּרְפֶּסֶת, וְחָשַׁב בְּלִבּוֹ, שֶׁמָּא הַתִּינוֹק טִפֵּס עָלָיו וְ...

בְּנֵי הַזּוּג רָצוּ לְעֵבֶר הַמַּעֲקֶה, וּמִתּוֹךְ אֵימָה נוֹרָאָה הִתְבּוֹנְנוּ לְמַטָּה, וְאָכֵן, מָצְאוּ אֶת יַלְדָּם בֶּן הַשְּׁנָתַיִם שָׁם לְמַטָּה...

הַיֶּלֶד הָיָה חַי וְשָׁלֵם!

הִתְבָּרֵר שֶׁהַתִּינוֹק טִפֵּס עַל הַמַּעֲקֶה, וְצָנַח לְמַטָּה הַיְשֵׁר לְתוֹךְ עֲרֵמָה גְּבוֹהָה שֶׁל אַמְבַּטְיוֹת תִּינוֹקוֹת, אוֹתָהּ הֶעֱמִיד מְיֻדָּעֵנוּ - בַּעַל הַחֲנוּת מֵהַקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה, עָלָיו הִתְלוֹנֵן כָּל כָּךְ אֲבִי הַתִּינוֹק... כְשֶׁנָּחַת הַתִּינוֹק יְשִׁירוֹת לְתוֹכָן, נִשְׁבְּרָה הָאַמְבַּטְיָה הָרִאשׁוֹנָה, הַשְּׁנִיָּה נִסְדְּקָה, וּשְׁאָר הָאַמְבַּטְיוֹת נִשְׁאֲרוּ שְׁלֵמוֹת. אִלּוּ חָלִילָה לֹא הָיוּ מֻנָּחוֹת שָׁם, הָיָה הַתִּינוֹק נוֹפֵל וְנֶחְבָּט בְּעָצְמָה עַל הַמִּדְרָכָה, וּמִי יוֹדֵעַ אִם הָיָה נִשְׁאָר בַּחַיִּים...

כַּמּוּבָן שֶׁעַכְשָׁיו מִתְחָרֵט הָאָב עַל הַהִתְנַגְּדוּת הַחֲרִיפָה שֶׁלּוֹ לְהַעֲמָדַת הָאַמְבַּטְיוֹת שֶׁל הַמּוֹכֵר, וְאַף לְבֵית הַדִּין נִגַּשׁ עוֹד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, בִּכְדֵי לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה וּמְחִילָה עַל שֶׁהֵעֵז פָּנָיו לִקְבֹּל וּלְהַתְרִיס כְּנֶגֶד פְּסַק הַדִּין.

וּמָה הַשְּׁאֵלָה שֶׁהִתְעוֹרְרָה כָּעֵת? – הַאִם צָרִיךְ אֲבִי הַיֶּלֶד לְשַׁלֵּם לְבַעַל הַחֲנוּת עֲבוּר הָאַמְבַּטְיוֹת שֶׁנִּשְׁבְּרוּ?...

תְּשׁוּבָה:

שָׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת בָּבָא קַמָּא (נ"ה): "נָפְלָה לַגִּנָּה וְנֶהֱנֵית - מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית", כְּלוֹמַר: בְּהֵמָה שֶׁנָּפְלָה, מֵחֲמַת אֹנֶס, מִגַּג בְּעָלֶיהָ לְגִנַּת הַשָּׁכֵן, וְנָחֲתָה עַל גַּבֵּי פֵּרוֹת שֶׁהָיוּ בַּגִּנָּה (וְהַפֵּרוֹת הֻזְּקוּ), וּבְכָךְ נִצְּלָה מִפְּגִיעָה, אֲזַי חַיָּב בְּעָלֶיהָ לְשַׁלֵּם לְבַעַל הַפֵּרוֹת מִדִּין "נֶהֱנָה", עֲבוּר הַהֲנָאָה שֶׁהָיְתָה לוֹ בְּכָךְ שֶׁבְּהֶמְתּוֹ נָפְלָה עַל הַפֵּרוֹת, וְנִצְּלָה מֵחֲבָטָה וְחַבָּלָה קָשָׁה אִלּוּ הָיְתָה נוֹפֶלֶת עַל הַקַּרְקַע. (וִישַׁלֵּם סְכוּם שֶׁהָיָה נוֹתֵן כְּדֵי שֶׁבְּהֶמְתּוֹ תִּפּוֹל עַל הַפֵּרוֹת וְלֹא עַל הַקַּרְקַע. מֵאִירִי לְהַלָּן נ"ז).

וְהָיָה מָקוֹם לִלְמוֹד מִכָּאן אַף לִשְׁאֵלָתֵנוּ, שֶׁיִּתְחַיֵּב הָאָב לְשַׁלֵּם עֲבוּר הַהֲנָאָה הָעֲצוּמָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּכָךְ שֶׁבְּנוֹ נָפַל עַל הָאַמְבַּטְיוֹת, וְלֹא, חָלִילָה, עַל הַקַּרְקַע.

בְּרַם, נִרְאֶה לְחַלֵּק: בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל אָדָם, נֶחְשֶׁבֶת לְ"מָמוֹנוֹ" (כְּכָל נֶכֶס קִנְיָנִי שֶׁלּוֹ), וּמִשֶּׁכָּךְ, כְּשֶׁנָּפְלָה עַל הַפֵּרוֹת וְנִצְּלָה מֵהֶזֵּק, הֲרֵי שֶׁנִּגְרְמָה לְבַעַל הַבְּהֵמָה טוֹבָה מָמוֹנִית הוֹדוֹת לְפֵרוֹתָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְלָכֵן חַיָּב לְשַׁלֵּם עֲבוּר הַהֲנָאָה הַמָּמוֹנִית שֶׁכִּבְיָכוֹל קִבֵּל מֵחֲבֵרוֹ, (קִבַּלְתָּ כֶּסֶף, תְּשַׁלֵּם כֶּסֶף).

אֲבָל בְּנוֹ שֶׁל אָדָם אֵינוֹ נֶחְשָׁב לְ"מָמוֹן" שֶׁלּוֹ, (בְּוַדַּאי שֶׁעַל הָאָב מֻטֶּלֶת הָאַחֲרָיוּת לִדְאֹג לִבְנוֹ הַקָּטָן, וְחַיָּב בִּמְזוֹנוֹתָיו וּרְפוּאָתוֹ, אַךְ חוֹבוֹת אֵלּוּ כְּלַפֵּי בְּנוֹ אֵינָם מַחֲשִׁיבוֹת אוֹתוֹ לִ"בְעָלִים" עָלָיו), וּמִמֵּילָא, אֵין זֶה נֶחְשָׁב שֶׁהָאָב קִבֵּל הֲנָאָה מָמוֹנִית מִבַּעַל הָאַמְבַּטְיוֹת, וְלָכֵן אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם לוֹ.

לְסִכּוּם: נִרְאֶה שֶׁאֵין חִיּוּב לְשַׁלֵּם עֲבוּר נִזְקֵי הָאַמְבַּטְיוֹת.

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי 2", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין