פרשת פנחס לילדים: הַנּוֹסֵעַ הָאָדִיב

הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא הִגִּיעַ אֵלֵינוּ מֵאֵת נֶהַג מוֹנִית שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמִצְווֹת, שֶׁכֹּה סִפֵּר:

בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד, עָמַדְתִּי לִסְגּוֹר עִסְקַת רְכִישַׁת דִּירָה, וּלְשֵׁם כָּךְ נִכְנַסְתִּי לַבַּנְק כְּדֵי לְהוֹצִיא מֵחֶשְׁבּוֹנִי סְכוּם גָּדוֹל מְאֹד שֶׁל כֶּסֶף.

יָצָאתִי מֵהַבַּנְק עִם תִּיק מָלֵא בִּשְׁטָרוֹת מְזֻמָּנִים. לְפֶתַע, כְּשֶׁעָמַדְתִּי לְהִכָּנֵס לַמּוֹנִית שֶׁלִּי, פָּנָה אֵלַי אָדָם שֶׁהָיָה לָבוּשׁ בְּצוּרָה מְכֻבֶּדֶת וְאָמַר לִי: "אֲנִי צָרִיךְ לְהַגִּיעַ לִפְגִישָׁה דְּחוּפָה בָּעִיר נַהֲרִיָּה הָרְחוֹקָה, הַאִם תּוּכַל לְהַסִּיעַ אוֹתִי לְשָׁם?".

לַמְרוֹת שֶׁלֹּא הִתְכַּוַּנְתִּי לַעֲבֹד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, הָיָה לִי קָשֶׁה לְסָרֵב לְהַצָּעָתוֹ, כִּי נְסִיעָה כֹּה רִוְחִית אֵינָהּ מִזְדַּמֶּנֶת בְּכָל יוֹם, וּמִשֶּׁכָּךְ הֶעֱלֵיתִי אוֹתוֹ לַמּוֹנִית וּפָתַחְתִּי בִּנְסִיעָה.

בְּאוֹתוֹ יוֹם שָׂרַר בַּחוּץ שָׁרָב כָּבֵד, וּבְאֶמְצַע הַנְּסִיעָה בִּקֵּשׁ הַנּוֹסֵעַ לַעֲצֹר בְּצַד הַדֶּרֶךְ לְיַד אַחַד הַקִּיּוֹסְקִים, עַל מְנָת לִקְנוֹת שְׁתִיָּה קָרָה וּלְהַרְווֹת אֶת צִמְאוֹנוֹ.

עָצַרְתִּי בְּמָקוֹם מֻצָּל בְּצַד הַדֶּרֶךְ, וְהַלָּה יָצָא לְעֵבֶר הַקִּיּוֹסְק, וְשָׁב כַּעֲבוֹר מִסְפַּר דַּקּוֹת, כְּשֶׁבְּיָדוֹ פַּחִית קוֹלָה קָרָה. הוּא הִגִּישׁ לִי אֶת הַפַּחִית וְאָמַר בַּחֲבִיבוּת: "מִן הַסְּתָם בְּיוֹם חַמְסִין שֶׁכָּזֶה גַּם אַתָּה צָמֵא, הִתְכַּבֵּד נָא וּשְׁתֵה אֶת הַמַּשְׁקֶה הַמְרַעֲנֵן שֶׁקָּנִיתִי עֲבוּרְךָ. אֲפִלּוּ אֶת הַמִּכְסֶה כְּבָר פָּתַחְתִּי עֲבוּרְךָ. תֵּן לִי הַרְגָּשָׁה טוֹבָה, וּתְבָרֵךְ עַל הַמַּשְׁקֶה שֶׁקָּנִיתִי לְךָ...".

קִבַּלְתִּי מֵהַנּוֹסֵעַ הָאָדִיב אֶת הַפַּחִית, וּמִכֵּיוָן שֶׁהָיִיתִי צָמֵא מְאֹד, שָׁתִיתִי אֶת מְלוֹא תְּכוּלָתָהּ.

וּמִכָּאן, אֵינִי יוֹדֵעַ לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַסִּפּוּר. מַדּוּעַ? – כִּי רַק לְאַחַר דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת, הִתְעוֹרַרְתִּי מִשֵּׁנָה עֲמֻקָּה, וּמָצָאתִי אֶת עַצְמִי מֻטָּל בַּמּוֹנִית שֶׁלִּי, בְּ... מַעֲבֵה הַיַּעַר.

לְאַחַר שֶׁהִצְלַחְתִּי לְהִתְעַשֵּׁת וּלְעַכֵּל הֵיכָן אֲנִי נִמְצָא, לְפֶתַע תָּקְפָה אוֹתִי חֲרָדָה נוֹרָאָה... גִּלִּיתִי שֶׁהַתִּיק עִם שְׁטָרוֹת הַכֶּסֶף הָרַבִּים נֶעְלַם!

מַה הִתְבָּרֵר? – הַנּוֹסֵעַ שֶׁעָלָה לַמּוֹנִית שֶׁלִּי, לֹא הָיָה אָדִיב כָּל כָּךְ. כְּפִי הַנִּרְאֶה הוּא עָקַב אַחֲרַי עוֹד בְּטֶרֶם עָלָה לַמּוֹנִית, וְיָדַע שֶׁבִּרְשׁוּתִי סְכוּם כֶּסֶף רַב. לְתוֹךְ פַּחִית הַשְּׁתִיָּה שֶׁקָּנָה עֲבוּרִי, הֶחְדִּיר סַם מַרְדִּים, שֶׁהִשְׁפִּיעַ עָלַי מִיָּדִית. הַבַּרְנַשׁ נָטַל אֶת הַהֶגֶה לְיָדָיו, הֶחֱנָה אֶת הַמּוֹנִית בְּיַעַר סָמוּךְ, וְשָׁדַד מִמֶּנִּי אֶת כָּל כַּסְפִּי.

עַד כָּאן הַסִּפּוּר הַמְזַעְזֵעַ. וּמָה הַשְּׁאֵלָה שֶׁצָּצָה אֵצֶל הַנֶּהָג הַצַּדִּיק מִיָּד בַּהֲקִיצוֹ מִשְּׁנָתוֹ? – הַאִם עָלַי לְבָרֵךְ אֶת בִּרְכַּת "בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת" עַל שְׁתִיַּת הַקּוֹלָה? מִצַּד אֶחָד, שָׁבַרְתִּי אֶת צִמְאוֹנִי בִּשְׁתִיַּת הַמַּשְׁקֶה שֶׁהָיָה עָרֵב לְחִכִּי, וַאֲנִי עֲדַיִן מַרְגִּישׁ רָוֶה מֵחֲמַת אוֹתָהּ שְׁתִיָּה. אַךְ מֵאִידָךְ, הִתְבָּרֵר שֶׁהַשְּׁתִיָּה הַזּוֹ הִזִּיקָה לִי מְאֹד וְגָרְמָה לִי הֶפְסֵד גָּדוֹל, וּבְוַדַּאי שֶׁאִלּוּ יָדַעְתִּי מַה הוּא מֵכִיל לֹא הָיִיתִי לוֹגֵם מֵהַפַּחִית וְלוּ טִפָּה אַחַת...

תְּשׁוּבָה:

בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (ס') מְבוֹאָר, שֶׁאָדָם שֶׁמָּצָא מְצִיאָה, שֶׁהַזְּכִיָּה בָּהּ הִיא טוֹבָה עֲבוּרוֹ, אֶלָּא שֶׁיִּתָּכֵן שֶׁהַמְּצִיאָה הַזּוֹ תִּגְרֹם לוֹ לְרָעָה גְּדוֹלָה, מִשּׁוּם שֶׁאִם יִשְׁמַע הַמֶּלֶךְ הַגּוֹי אוֹדוֹת מְצִיאָתָהּ, הוּא יִטּוֹל מֵהַמּוֹצֵא הַיְּהוּדִי אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ (כִּי עָבַר עַל חֹק הַמַּלְכוּת הַקּוֹבֵעַ שֶׁכָּל מְצִיאָה יֵשׁ לִיתְּנָהּ לַמֶּלֶךְ), בְּכָל זֹאת, יֵשׁ לְבָרֵךְ עַל טוֹבַת מְצִיאַת הַמְּצִיאָה, כֵּיוָן שֶׁעַל כָּל פָּנִים עַכְשָׁיו טוֹבָה הִיא עֲבוּרוֹ.

כְּעֵין זֶה נֹאמַר גַּם בַּמִּקְרֶה שֶׁלָּנוּ – הַפַּחִית הֵכִילָה לְמַעֲשֶׂה שְׁנֵי דְּבָרִים: מַשְׁקֶה וְסַם הַרְדָּמָה. וּמֵאַחַר וְהַמַּשְׁקֶה הִרְוָה אֶת הַנֶּהָג, אַף עַל פִּי שֶׁעַל יְדֵי הַסַּם, נִגְרְמָה לוֹ גַּם רָעָה אַחַר כָּךְ, בְּכָל זֹאת חַיָּב לְבָרֵךְ לַה' יִתְבָּרַךְ עַל שְׁתִיַּת הַמַּשְׁקֶה.

לְסִכּוּם: יֵשׁ לְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה עַל שְׁתִיַּת הַפַּחִית.

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי 2", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין