טורים אישיים - כללי
שתי עולות תמימות עלו בסערה השמימה
רק לפני פחות מחודש זעקנו מי באש! הלב מתקשה להכיל את גודל הטרגדיה, שתי נשמות טהורות שלא טעמו טעם חטא נקטפו אתמול בלילה
- ציפי יהל
- א' חשון התשע"ט
השריפה בביתר עילית, אמש (צילום: פלאש 90)אני יושבת מול המסך ובוהה בו. יושבת קפואה ולא מעכלת, המחשבות רצות במוחי אך גופי מאובן...
מה קרה באותן דקות של האסון המחריד? מה עבר על העוללים הטהורים הללו? ליבי נשרף.
ומה עובר על ההורים? על הבנות הקטנות שהספיקו לברוח מהאש השורפת?
אסון נורא ארע למשפחה בעיר ביתר עילית. אתמול בערב עלו בסערה השמימה שתי עולות תמימות שלא טעמו טעם חטא מהו.
(צילום: פלאש 90)ממשפחה שמחה ומאושרת הפך יומם לאבל ויגון. ההורים קוברים את ילדיהם.
זה אסון בלתי נתפס במוח אנושי בלתי ניתן לעיכול!
והנה רק לפני פחות מחודש עמדנו וזעקנו מקירות ליבנו: "מי באש"!
ומי שלא הבין מה זה מי באש... ראה אתמול בערב.
בטוחה שכל מי שהגיעה לאוזניו השמועה לא יכול היה להישאר שווה נפש ולהמשיך כרגיל ביומו.
זה דבר שצריך להרעיד כל חדרי לב.
אנחנו לא יודעים חשבונות שמים, ולא מתיימרים להבין. ואני הקטנה כל כך – וודאי שלא.
אבל ברור שהאסון הנורא הזה הוא לא של המשפחה בלבד. הוא של כלל עם ישראל.
התינוקות הללו הם פשוט קורבן ציבור.
כתוב שכשיש מחלוקת – היא שורפת, ולא מבחינה בין צדיק לרשע.
האסון הזה – ברור שהוא איתות משמים, הוא תמרור עצור, לכל יהודי ויהודייה.
לעצור רגע ולחשוב: במה אני יכול/ה להתחזק? להשתדל יותר באהבת הזולת. להתגבר, לוותר על דברים שקשיים לנו. להקריב ממש קורבנות מעצמינו.
אם זה בצניעות האישה, שזה הדבר החשוב ביותר אצלנו, הנשים, ואם זה באהבת ישראל, לימוד תורה, חסד.
כל אחד יודע בתוך ליבו במה הוא צריך חיזוק.
להראות לקב"ה: הבנו. לא צריך עוד תמרורים ואזהרות כדי לנער אותנו.
אנחנו רוצים, שואפים להיות טובים יותר!
לעשות רצונך!
ולהראות שאנו כבר מוכנים לקבל פני משיח צדקנו.
והקב"ה ימחה דמעה מעל פנינו ויאמר לצרותינו די.