אהבה אינסופית שמגיעה ממקור כל האהבות. תינוק חדש נולד

"ויקרא שמו בישראל... יונתן!".

הכרזה זו נשמעה בדיוק לפני שבוע, בברית שערכנו לרך הנולד לי בשעה טובה ובסיעתא דשמיא גדולה. מתוק וחייכן עם פנים עגלגלות, מבית היוצר של משפחתי.
אך הגיח העולל הקטן לאוויר העולם, וכבר "ביות מלא!" דרשתי.
האחות הסתכלה עלי בחיוך, אך זה גרם לי לחזור שוב על דרישתי, והפעם ביתר תוקף: "כוונתי היא גם ללילה! 24/7!". האחות הרגיעה ואמרה "אל דאגה, מדיניות בית החולים שלנו מאפשרת לכל אם לבחור את רמת הביות שבה תחפוץ".
רק מששמעתי זאת, הרשתי לעייפות הרבה להשתלט עלי ואט אט עיני נעצמו. ואיך אומרים? ישנתי ממש כמו תינוק...
 

מדהים הפלא הזה שנקרא לב של אמא. אודה כי במשך ההריון כולו חששתי, מאד.
איכה אוכל להכיל ילד נוסף, מעבר לשלושת ילדי? אהבה נוספת? היאך יהיה לי הכוח לקום בלילות, להרגיע בכיות, לעשות מקלחות ולנגב שוב את הדמעות?
גם מחשבה מביישת מעין זו התגנבה לליבי בחשאי: "ולמה, למען ה' הבאתי עוד אחד לעולם? האמנם לא היה כדאי לוותר? להסתפק במה שיש?".
ברגע אחד, קטן-גדול נמסו כל החששות, התגמדו כל הטרדות, ואהבה אין סופית מלאה כל חלל פנוי בתוכי.
אהבה כזו שרק רוצה להעניק, לגונן ולעטוף. אהבה עם דמעות בעיניים וסומק בלחיים.
הרגע הזו הוא אותו הרגע בו הגיח תינוקי לחלל העולם, וקול פעייתו הרכה הושמעה. הוא הונח עלי בזהירות, ונשימותינו התאחדו.
ככל שהתעמקתי בפלא האמהי הזה, מה מקורו וגודל עוצמתו, הבנתי עד כמה האהבה הזו מגיעה ממקור האהבות – ריבונו של עולם.
אהבת ה' יתברך אלינו היא אין סופית, רחבה מיני ים...
ולנו, האמהות, הזכות הכמעט-בלעדית לטעום טעימה קטנה מאותו ים אהבה. להבין מהו קצה קצהו של אהבת ה' יתברך עלינו.
"ברוך שעשני כרצונו".