הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל: זהו התפקיד היחידי של ההורים בדור הזה

לפני כמה שנים זכיתי להיות אצל הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל, רבה של רמת השרון, כשבוע לפני ליל הסדר. שאלתי מה ששאלתי, קבלתי תשובה, כבר פניתי ללכת, ואז, ממש לפני שיצאתי ממנו, הרב עצר אותי ונתן לי מתנה גדולה, עצה יקרה מפז: הרב אמר לי כמה חשוב לעשות את ההכנות והניקיונות לפסח, בזמן שיש מוזיקה ברקע. כל כך יותר נחמד לעבוד ככה. בנועם. לשיר כולם ביחד. לא בלחץ, לא בנֶרווים, רק תוך כדי שירה. הוא אף ביקש ממני לומר ולפרסם זאת בשמו. זה יכול לחסוך כל כך הרבה צרות, לעשות כזה הבדל במצוות חינוך לפסח.

אנסה להרחיב ולהעמיק עוד בדבריו, על פי הבנתי.

ימי הפסח מועדים במיוחד להגיע ללחץ, ובפרט לאלה שאין להם מסורת חוויתית של ההכנות לפסח. כולנו מכירים את הפסוק (משלי ג' י"ז): "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם". חבל להשאיר את זה כווארט נאה, אלא צריך לחפש ולמצוא לזה תרגום מעשי בשגרת חיינו, תרגום מעשי בשגרת הקשר שלנו עם האישה והילדים.

הרב שך זצ"ל (כפי שמובא בספר "לולי תורתך", עמ' ס"ה, שנכתב על ידי נכדו, הרב ברגמן) טען חידוש גדול,  שבדורות שלנו כבר אין להורים תפקיד לחנך (!), כלשון הרב, אלא...

בדור הזה יש להורים רק תפקיד אחד: להרעיף אהבה לבנם. לנהוג בבית בשיא האהבה! תבואו לקראתו בכל דבר שניתן. תקנו לו כל צרכיו! תכינו עבורו אוכל כראוי. הבית חייב להקרין חום, שאם לא כן הוא עלול לחפשו במקומות אחרים, עכ"ל.

היו שאמרו יותר מזה, שאמרו באופן ברור שמידת ההצלחה בחינוך תלויה בדבר אחד – תחושת ה"כיף" של הילד בבית. ממש ככה. אלו דיבורים מאד ברורים, שמדגישים כמה חשוב שתהיה אוירה נעימה בבית.

כדי ליישם את זה דרושה חשיבה יצירתית. מוזיקה ברקע, טיולים מדי פעם, חוויות משותפות. הרב דסלר כותב (במכתב מאליהו ח"א דף כ"ה) כיצד הקפה החם ולביבות מאפה תנור שאכל בזמן שאביו למד בליל שבת גרמו לו לקום והיו חלק נכבד מכך שהצליח לקום וללמוד איתם. וגם הבן איש חי (בספר בן יהוידע, שבת קי"ט) הביא סיפור מימים קדמונים בבגדד, שאחד חזר בו מכוונתו להתאסלם בגלל שחשש לוותר על הביצה החומה שאכל בבוקר יום השבת.

לכל אחד מישראל יש את "הביצה החומה", שהיא הקישור שלו ליהדות, שמקושר בטעם, בריח, בחוויה, בהנאה, הנאה גשמית, בחינת: (תהילים מ' ט'): "וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי".

כל דרך לייקר מצוה ולעשות ממנה חוויה, זו הזדמנות נפלאה לכח ולעוצמה נגד פיתויי היצר. יש חגים בהם זה יותר פשוט (תחפושות בפורים, קישוטים לסוכה) ויש זמנים, כמו פסח, שבהם צריך להתאמץ מאד בשביל זה. לא להשאיר לילדים טעם רע של לחץ ועומס. לברר את ההלכות כדי שלא לאסור את המותר ולהתיש את כוחותינו במרדף אחרי אבק וצבע חדש, אלא רק סביב מה שבאמת נצרך. להגיע לליל הסדר לא מותשים וחסרי כח, אחרי קרב התשה שהותיר אותנו חבולים, אלא רגועים, שמחים, מפויסים, ככל שניתן.

כמובן שככל שנדאג שהילדים באמת יחוו את הדת ואת הבית בצורה נעימה, בצורה "כייפית". כך יש להם יותר כוח נגד פיתויי היצר, שכל כך מרובים בדור שלנו...

הדברים נכונים בכל בית ובכל משפחה, אבל בעוד שאצל משפחה עם מסורת מדורי דורות של הכנה לפסח, יש מעלה בכך שההכנות יהיו באווירה נעימה, אצלנו, בעלי תשובה, שלא תמיד זכינו למסורת של חווייתיות במצוות, זה קריטי במיוחד, כי זה מה שיכול לעשות את כל ההבדל בין חוויה שלילית שהילדים לא ירצו להמשיך ולשחזר, חלילה, לבין חוויה חיובית שמצפים לה. ולכן צריך להשקיע בזה במיוחד!

אז קדימה, זה הזמן להפעיל יצירתיות ויוזמה, ולחשוב על דרכים חווייתיות לרתום את כולם להכנות נעימות לפסח הקרב ובא!

הדברים נלקחו מתוך ספר "בוסר המלאכים – ארגז כלים להורי המתבגר" מאת הרב דן טיומקין, שעתיד לצאת לאור בקרוב.

לרכישת ספרי הרב דן טיומקין להדרכת בעלי תשובה בהידברות שופס, לחצו כאן.