עד כמה חמור עוון שבועות ונדרים? הרב עובדיה יוסף בדרשה מצמררת

זהירות משבועות ונדרים

יש בני אדם טיפשים, מסתכסך עם אשתו ונשבע שלא יאכל את האוכל שלה. הוא מפסיד, לא די שהיא הרגיזה אותו הוא גם נשאר רעב... מה האוכל עשה לך?

אדם כזה מרגיל את עצמו בשבועות ונדרים, זהו 'עוכר שארו אכזרי' , מזיק את עצמו! רבותינו אומרים  בעוון נדרים בניו של אדם מתים כשהם קטנים ח"ו, מי רוצה שיאבד עמלו לריק ויגיעו לבהלה? אם ח"ו פעם אחת עולה לילדים החום כמה מכתת את רגליו למצוא תרופה, וכאן רק באפס מעשה בשבועה קלה גורם להם שימותו, בין האיש ובין האשה!

יוצאת בלא כתובה!

ועל כן בגמרא כתובות עב (ע"א) מובאים איסורים שהאשה עושה ואינה מכשילה את בעלה שאינו יכול לגרשה, אך בנדרים אם היא נודרת ולא מקיימת יתרה בה בפני אנשים ויעידו עליה בבית הדין ומגרשה בלא כתובה! שכן בעוון נדרים הבנים מתים, ומי רוצה שבניו ימותו?

אשתו מתה!

עוון נדרים חמור מאוד, 'אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתך'! אם אדם אינו מקיים את נדריו, אשתו מתה בעוונו, והיינו כשהיא מסייעת בידו מכעיסה ומרגיזה אותו עד שנודר. אך בלא זה, שהוא ילך במקומה...

וזהו שנאמר: 'אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא, למה יקצף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך'. "אל תתן את פיך" בנדרים ושבועות, "לחטיא את בשרך" אלו ילדיך, כמ"ש  'ומבשרך אל תתעלם'. "ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא", המלאך לא יקבל את טענותיך!

'טוב אשר לא תידור, משתידור ולא תשלם' , אפילו כשעושים מגבית לטובת מצוה לא יוציא מפיו, אלא מה שיש לו לתת יתן. שכן אם ידור יוכל לשכוח ויהיו עליו כל הקללות האלה, אלא ימנע את פיו מלנדור.

ולא רק נדר ממש נקרא נדר, אלא אם אמר אתן סכום זה לצדקה, נחשב נדר. "האומר אשכים ואשנה פרק זה, אשנה מסכתא זו, נדר גדול נדר לאלהי ישראל!"  בדברים של מצוה הוא מושבע ועומד מהר סיני, וברגע שהוציא מפיו נחשב כמו שחתם על כך, ואם לא יקיים נחשב כמי שעבר על שבועתו.

תקציב הדיבור

בשמים קוצבים לכל אדם כמה דיבורים ידבר במשך חייו, כשגומר את הקצבה צריך למות. לכן בדרך כלל הנשים נפטרות לפני הבעל, מכיון שהן מדברות הרבה... האנשים טרודים בעבודתם, אך הנשים מפטפטות ומסיימות את חוק דיבורן מהר, לכן נותנים לה מכסה יותר גדולה שיאריכו ימיה.

נאמר  'ואברהם ושרה זקנים באים בימים', ואם תשאל היאך שרה הגיעה כל כך לזקנה? על כך משיב 'חדל להיות לשרה אורח כנשים', היא לא היתה מפטפטת הרבה, לכן הגיעה לזקנה. כמה שיכול האדם יעשה 'סייג לחכמה שתיקה', 'לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה', 'מלה בסלע משתוקא בתרין', אם המלה שוה מטבע ששמו סלע, כששותק שוה שתיים.

וכמובן זהו בדברי רשות אך בדברי מצוה זהו ענין אחר, כמו שאמרו בחולין פט (ע"א): אמר רבי יצחק, מאי דכתיב 'האמנם אלם צדק תדברון מישרים תשפטו בני אדם'? מה אומנותו של אדם בעולם הזה, ישים עצמו כאלם. יכול אף לדברי תורה? תלמוד לומר 'צדק תדברון'. כל פטפוטיא בישין לבר מפטפוטי דאורייתא. אפילו אם אינו חכם גדול ואינו אומר דברים שעומדים ברומו של עולם, אך אומר דברי תורה, הקב"ה מחשיב לו 'אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין את לבו לשמים', ואפילו אם הוא רק גורס לפי דעתו.

שכרו של גיבור

'טוב ארך אפים מגבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר' , האדם צריך לשלוט על עצמו ולא לתת לעצביו להתגבר עליו, העולם מתקיים בזכות מי שבולם פיו בשעת מריבה, כמו שאמרו בחולין : אמר רבי אילעא, אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנאמר 'תולה ארץ על בלימה'. ואף כששפל אנשים מבזה אותו הוא שותק ובולם את פיו, הקב"ה מחבב אדם כזה, כיון שהוא יודע לשלוט בעצמו. על כך אמרו, 'איזהו גבור - הכובש את יצרו', האדם באותה שעה אינו שם לב כמה שכר הוא מפסיד אם היה שותק. וזהו גם בתוך ביתו, לפעמים יש לו אשה קשה שמרגיזה אותו, והוא אשם, שכן האשה נלקחה מהצלע שלו, יש לו צלע קשה... ישתוק וייחשב לו כפרת עוונות.

לפעמים צריך לענות על ריב

לחוזה מלובלין, רבי יעקב יצחק הורביץ, היתה אשה קשת רוח, ואף שהוא לא עשה לה מאומה היא לא היתה מתביישת לבוא לפני תלמידיו, תלמידי חכמים מופלגים וגדולי תורה, נכנסת צועקת מחרפת ומגדפת אותו, והרב שותק ולא עונה כלום.

יום אחד עבר הרב על מדותיו והתחיל לענות לה: "לא נכון, את משקרת..." לאחר שהלכה שאלו אחד ממקורביו, רבינו מה נשתנה היום הזה, למה ענית לה?

ענה לו, ראיתי שהיום היא היתה עצבנית ביותר, וכשראתה שאיני עונה כאילו מדברת עם עץ היתה מתרגזת יותר עד שכמעט הסתכנה. לכן הראיתי לה שכואב לי, כדי שתירגע ותחשוב "הנה הצלחתי להרגיז אותו".

דבר זה יותר קשה מבולם פיו, כיון שהוא היפר את טבעו כדי שתהיה לה נחמה ותרגיש שהצליחה להרגיזו.

אך כאמור, 'מה אדם ותדעהו', עוונותיו מתכפרים באותה שעה אם הוא שותק, ולאו דוקא כששותק לאשתו, כל אדם שיש לו מגע עם הציבור יכול לסבול מאנשים בלתי הגונים, אך 'תולה ארץ על בלימה', הקב"ה בודקו אם מתגבר על יצרו, ואז כמה חטאים ועוונות מתכפרים לו.

הכן רכבך לחורף...

לפני החורף צריך לבדוק את הרכב ההגה והבלמים אם הם תקינים, אם לא אינו מקבל רשיון לנהוג ברכב ומורידים אותו מהכביש. כך כל אדם בסוף השנה בודקים את בלמיו אם הוא יודע לבלום את פיו, וכן אם ההגה שלו מסודר ונוהג על פי מבועי התורה נותנים לו רשיון להמשיך לחיות. ואם לא, מורידים אותו מהכביש!

הבלגתו של רבי לוי יצחק מברדיצ'וב

מספרים על רבי לוי יצחק מברדיצ'וב שהיה אב בית דין, ובית הדין היה באחד החדרים בביתו. שנה אחת אחרי חג הפסח באו לפניו זוג מבוגרים בגיל ששים שנה כדי להתגרש.

- למה להתגרש?

- אדוני הרב, זהו סוד ביננו, סיכמנו שלא נגלה את הסיבה.

- איני מסדר לכם גט עד שתגלו את הסיבה, אם אינכם רוצים לכו הביתה! אם יבוא חולה לרופא ויאמר לו תעשה לי ניתוח, ישאל הרופא, מה יש לך? והחולה יענה, ככה אני רוצה. ישלח אותו הרופא מעל פניו. גט זה כמו ניתוח, מפרידים בין הבעל לאשה, אי אפשר לעשותו בלי לדעת את הסיבה.

ראו שצרתם צרה והרב אינו מוכן לעשות את הגט בלי שיגלו לו, סיפר הבעל בחרי אף: "זה לי ששים שנה שאיני אוכל מצה שרויה בפסח, והיא האכילה אותי חמץ בפסח, איני רוצה לקיימה"! "רבי", אמרה האשה, "אף פעם איני נותנת לו מצה שרויה, השנה ראיתי שקשה לו ללעוס, שריתי לו את המצה מעט במרק כדי שיוכל לאכול", והוא צועק "מצה שרויה האכילה אותי בפסח"!

אמר להם הרב תשבו רגע. ביקש מהשמש, "תקרא את הרבנית לכאן", נתן לה כסא שתשב ושאל אותה, ספרי לי את האמת איזה מצה האכלת אותי בפסח? הרבנית חוורו פניה.

הרב היה מדקדק מאוד במצוות, קוצר את החיטים בעצמו, בורר אותם אחד אחד, טוחן בריחים לשם מצת מצוה בהתלהבות כידוע ובדקדוקים, לש ואופה בכל ההידורים ומכין שלוש מצות לליל הסדר. והיו עוד מצות בלי דקדוקים כאלה בשביל העמך, וכשהיו באים עניים היה נותן להם מהמצות הפשוטות, והמצות המיוחדות שמורות להרב. בערב פסח בא עני אחד ובכה לרבנית שאין לו מצות, טעתה ונתנה לו את המצות שהרב דקדק בהם כל השנה, ולא הרגישה בטעותה עד אחרי שהעני הלך.

כשהרגישה בטעותה אמרה אוי ואבוי מה אעשה, החליטה לקיים בעצמה 'פעמים שאתה מתעלם', אעשה גניבת דעת שגדול השלום, ומותר לשנות בשביל השלום, לקחה מצות פשוטות כרכה אותן במפה של הרב והניחה במקומם, ובליל פסח עשתה עצמה כתמימה והניחה את אותן מצות לפני הרב, והוא עם כל ההתלהבות והשמחה אכל ושתה ועשה סעודה גדולה. היא חשבה שסידרה את הרב 'לא ידע בשכבה ובקומה' , אך כעת הרב אומר לה שתאמר את האמת מה אכלתי בפסח... מסכנה, היא חשבה שהענין נגמר 'תם ונשלם שבח לאל בורא עולם', וכעת הרב זוכר לה עוונות ראשונים. אמרה "את חטאי אני מזכירה היום, טעיתי ונתתי לעני את המצות של הרב, לא ידעתי את כתובתו של העני, ושמתי במקומן מצות פשוטות".

- השומע אתה?! אני אכלתי מצות פשוטות בפסח במקום המצות המהודרות שטרחתי עליהן כל השנה ולא פציתי פה! ואתה שוטה שכמותך רוצה לגרש את אשתך בשביל מצה שרויה? תסתלק מכאן ותבקש מאשתך סליחה! שטף אותו במים רבים ויגרשהו וילך .

גם החומרות שאדם נוהג בהן, יעשה בחכמה בלי ריב ומדנים, וכי ייטב בעיני ה' שאתה עושה מחלוקת בביתך מחמת החומרא שלך? 'אין הצר שווה בנזק המלך', יצא שכרו בהפסדו, מצד אחד הוא עושה חומרות ומצד שני הוא חמור חמורתיים... כועס וזועם ומערבב את שמחת החג, במקום לקיים 'ושמחת בחגך' הוא עושה אבל וצער.

צריך לדעת מהי חומרא, מהו סייג ומהו דין להלכה, לא כולם שוים זה לזה, גם בדבר שהוא מההלכה צריך להתייעץ עם חכם, יש דברים שיש בהם מחלוקות וכדומה. כשהאדם לומד הוא נעשה 'חכם עיניו בראשו' ויכול לנהוג בסבלנות .

הדברים לקוחים מתוך הספר "מעדני המלך". לרכישת הספר היכנסו להידברות שופס או הקליקו כאן