אמונה
הקשר של הילד עם הוריו משפיע על הקשר שלו עם ה’
אנחנו מחנכים את הילד על אהבת ישראל, על קיום מצוות, על עבודת המידות, על נטילת אחריות על החיים, אך נקודת הבחירה של הילד שלא קיבל אהבה והערכה היא נמוכה הרבה יותר
- הרבנית אסתר טולדנו
- ד' אלול התשע"ח
(צילום: Shutterstock)עוד מרכיב עמוק שהוא הקשר של הילד להוריו והאהבה ביניהם. הילד מצייר בלבו את הקשר שלו עם ה' – כדוגמת הקשר שלו עם ההורים, הדגם של הקשר של הילד עם הוריו – יהיה דגם הקשר שלו עם הקב"ה, מעין 'העתק הדבק', אם אבא ואמא כה טובים – הקב"ה בוודאי טוב ואוהב כמותם. ולהפך, אם הקשר עם ההורים נוקשה ומרוחק – הילד יתקשה להרגיש את אהבת ה' אליו. האהבה לילד היא הבסיס, היא החיבור. אחר כך אפשר לנטוע בו הגבולות, את היראה. משם יצמח ויתקרב לה'.
בעיני הילד, ההורה הוא מרכז העולם. איך שההורה מתנהג – זו המציאות עבור הילד. ההורה בשבילו הוא ייצוג של בורא העולם. נאמר בגמרא: "השוה הכתוב כבוד אם ואב לכבוד המקום" (קידושין ל, ב), ואומר הכלי יקר (ויקרא יט, לב) שהשוה הקב"ה כבודם לכבודו, ומוראם למוראו. על כך אומרים גדולים, כי כפי הכבוד להורים, כך יוכל הילד לכבד את ה'. ולכן האחריות גדולה מאוד. עדיין הבחירה בידי הילד, אך לקשר עם ההורים השפעה גדולה.
בכל זאת, מי שהיו לו הורים שלא ידעו להעניק את מה שהוא היה זקוק לו, שידע שכך גזרה חכמתו יתברך. הקב"ה ידע שעליך לעבור את המסלול הזה כאן בעולם, והניח אותך דוקא אצל הורים אלו. עליך לא להשאר שם במקום החסר אלא מתוך ה'אין' הזה לצמוח. עשה הכל להיבנות ולבנות בלבך את תחושת קרבת ה'. אין צורך להאשים, אשמה תוקעת ולא מקדמת. טוב לדעת מה מקור הבעיות ולטפל בהן בהתאם, כי הכל משמים – אבל הבחירה שלך היא בידייך, אם להישאר או לעשות שינוי לטובה, כפי שנרחיב כאן בהמשך כיצד לעשות זאת באופן מעשי.
כל הצלחת החינוך תלויה בהערכה ואהבה לילד
הרב וסרמן זצ"ל היה אומר, שמה שהיטלר לא הצליח להרוג הוא הרס עוד יותר בעצם הלבבות השבורים והלא רגועים. מי שנפטר כבר איננו בעולם הזה, אך יש מי שחי בעולם הזה וכאילו כבר איננו. לב שבור ונדכה גם הוא סוג של מיתה, כי מה ניתן לבנות אם כל כך ריק מבפנים? על בסיס כזה קשה לבנות משהו.
אנחנו מחנכים את הילד על אהבת ישראל, על קיום מצוות, על עבודת המידות, על נטילת אחריות על החיים, אך נקודת הבחירה של הילד שלא קיבל אהבה והערכה היא נמוכה הרבה יותר, הוא מתעייף מהר יותר מכל קושי ואין בו שום חשק לעשות משהו. כשהיסוד חסר, הילד ידלג על השאר, הוא כאילו ילמד תורה, כאילו יתנהג יפה עם הזולת, אך הכל חיצוני, יום אחד הכל יתמוטט, לא כי הוא רע, אלא כי היסוד היה רעוע. רק אם יש שורשים לעץ הוא יתן ענפים ופרות. אם חסר השורש של אהבה והערכה, הרי זה כאילו הדבקנו לעץ ענפים ופרות, וכמובן לא תהיה כאן צמיחה.
כשהכל חיצוני לא יהיה כאן חיבור ולא יהיו חינוך ולא צמיחה, רק כשנעריך את הילד ונגרום לו בכך להיות מחובר לעצמו הוא יוכל לעבוד את ה'. הבעיה היא, שבדור שלנו מתמודדים עם התוצאות ולא עם המקור. עלינו להבין שמקור רוב הבעיות הוא מכך שהכל חיצוני – הגדולים אומרים שאחד מגורמי הנשירה הוא שהכל חיצוני, אין זהות, בן אדם אינו יודע מה האני שלו, מי הוא ומה הוא. הכל כמו עדר, הכל כמצות אנשים מלומדה, אין חיבור אמתי לרוחניות, מכניסים למוסדות מסוימים בגלל השני ובגלל ה"מה יגידו" וכן הלאה. ילד אמתי ומחובר – לא יעזוב, בכל אופן לא כל כך מהר. אם חיים את התורה לא צריך לפחד מלחץ חברתי, זה מביא להיות חיצוניים. וזה גם סיבה לנשירה, כשמקשיבים לכל אחד ולא מחוברים לאני – ללב שלי, לא מקשיבים מה הלב שלי מרגיש, יהודי אמתי פירושו להיות מחובר לעצמך, להקשיב ללב, כך מונעים הרבה בעיות.
החינוך – דרך הערכה ואמון בילד
הדרך היחידה לחינוך הוא דרך אמונה בילד – בא חבקוק והעמיד אותם על אחת: "צדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב, ד). אמונה היא מאותו שורש של אמון – ניתן אמון בילד, ונראה את גדלותו, את הטוב שבו, והיחס שלנו לילד יהיה אחר. נחשוב עליו טוב, נתמקד ונתרכז בטוב שבו, נקשיב לדבריו ברצינות מבלי לזלזל בו.
אמונה הוא גם מלשון להגדיל – "ויהי אומן את הדסה" (אסתר ב, ז) – מגדל. רק דרך האמון נוכל לגדל את ילדינו, וכך יוכלו הם לצמוח ולפרוח.
אדם זורק לרחוב ארון ישן, והעוברים ושבים רואים בו חתיכות עצים ותו לא, אולם עובר שם נגר מומחה, ועיניו זורחות למראה העץ: כזה חומר משובח מזמן לא ראה! הוא רואה את הפוטנציאל של העץ, את מה שניתן לעשות ממנו. כך עלינו להביט על ילדינו, מתוך אמון בפוטנציאל שלהם, וכך נוציא את כל הכוחות שבהם לפועל ונגדל דור שיאמרו עליהם: ישראל אשר בך אתפאר! לא לראות רק את הכישורים והכשרונות הגלויים של הילד, אלא את כל מה שחבוי בו וטרם בקע.
יש דג ושמו KOI שכשהוא באקווריום הוא אינו מצליח להתפתח בשל המקום הצר, אך כששמים אותו באגם הוא גדל פי 93 מאשר בתוך האקווריום שבו היה מוגבל! אם משדרים לילד שהוא קטן ומוגבל, זה מה שיצא ממנו, ואם משדרים לו אמון ביכולותיו, מאפשרים לו למצות את מלוא הפוטנציאל האלוקי שבו.
אנחנו מתפללים לזכות לילדים, אך לא פחות חשוב מכך, צריך להוציא מן הילדים הללו את המיטב. כך אנו באמת 'זוכים' לילדים שלנו.
לרכישת ספרה החדש של הרבנית אסתר טולידאנו "שבילי האמונה" בהידברות שופס לחץ כאן