"התירוץ שלך יותר טוב מהתירוץ שלי", אמר מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל

הגאון רבי יהודה עדס, ראש ישיבת 'קול יעקב', סיפר על חוויה הנעוצה בזכרונו. בהיותי בחור כבן 15, למדתי כבר בישיבת 'קול תורה', וזכיתי לשמוע את שיעורו של מרן רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל. הגרש"ז היה אז צעיר, כבן ארבעים בערך, ועדיין לא התפרסם בכל רחבי תבל, אבל כבר אז היה נערץ מאוד, ובני הישיבה התנהגו לפניו במידה רבה של יראה ודרך ארץ.

השיעור הראשון שבו השתתפתי היה במסכת בבא בתרא (דף ע"ה עמוד ב'), בעניין 'בהמה הנקנית במסירה'. רבי שלמה זלמן נכנס לשיעור והקשה קושיה חמורה, ואחר כך תירץ אותה.

אני, הקטן, ביקשתי רשות והעזתי לומר תירוץ אחר. רבי שלמה זלמן התהרהר לכמה רגעים, ולאחר מכן אמר בהתלהבות: 'הדברים שאמרת הם תירוץ יותר טוב מהתירוץ שלי'. ושוב התבונן, והסביר לכל הבחורים את התירוץ שלי...

את האירוע ההוא אני זוכר כל ימי חיי. שלושה ימים לאחר מכן עדיין הייתי נתון תחת רושם העידוד והשמחה שהעניק לי ראש הישיבה.

ניסיתי לנתח את הדבר עם עצמי, ולהבין מה פשרה של השמחה הגדולה שתקפה אותי. הרי לכאורה ה'וועד' שלי מנה בזמנו 12 בחורים בלבד, אם כן לא היה כאן ענין של כבוד יוצא דופן, במיוחד ש־6 מהם לא הבינו מאום, ואם כן מדובר בסך הכל ב־6 בחורים, ומה היה כאן הכבוד הגדול?

אך לאחר שעיינתי, ירדתי לעומק הענין והבנתי שבאותו שיעור נָטַע בי הגרש"ז בטחון עצמי. כאשר אדם גדול כמו רבי שלמה זלמן, גאון שכזה, מסכים איתי ועם הסברות והתירוצים שלי, זה נוסך עידוד רב בנפש.

מהמקרה ההוא למדתי שכאשר אני אומר שיעור בפני בחורים, והנה קם אחד ואומר תירוץ, יש להתייחס אליו בכבוד, וגם אם הדברים שהוא אומר אינם נכונים, הינף־יד של ביטול וזלזול עלול להרוס אותו ואת בטחונו העצמי לדורות.

על המחנך לזכור: הנער מתאמץ לפעמים במשך שעות, הוא רוצה להצליח, ויש מקרים שזה לא הולך לו. ואז, בתנועת יד אחת, אפשר לשבור אותו. היסוד הראשון בחינוך הוא לרומם את הילד.

מתוך הספר "לחנך בשמחה", מאת הרב יצחק זילברשטיין, בעריכת משה מיכאל צורן.