סוד העושר שבעוני: מדוע מרן מעולם לא לבש חליפה?

כמה אדם חושב על חייו בעולם הזה, הכל הבל! אחרי כמה שנים נגמר! שוכחים את כל הדברים האלה.

בצעירותנו מה היה לנו? למדנו עם לחם צר ומים לחץ!

כל יום הייתי לוקח אתי לישיבה לחם ועגבניה, יותר מזה לא היה לנו, לחם ועגבניה זה היה כל האוכל. פעם אחת לקחתי שמנת, היו מוכרים קופסא קטנה בשבעה מיל, אותו יום היה לי חגיגה, יום-טוב, 'זכינו לאכול שמנת'...

היה עוני, ובכל זאת למדנו תורה.

באותו הזמן היתה חברת 'המקשר', נסיעה מבית ישראל עד לעיר העתיקה היתה בחצי גרוש, היה חבל לי לשלם חצי גרוש, היינו הולכים ברגל בגשם, בשלג, בשביל לחסוך את החצי גרוש הזה. אספתי וחסכתי את החצי גרוש, ומזה התחתנתי.

לא היה לנו כסף לעשות את החתונה, מאיפה יהיה לי כסף לקנות שלחן וכסאות בשביל החדר שלי?

היה רק חדר אחד צר כשהתחתנו, שירותים בחוץ, ואיזה מטבחון קטן, אמה על אמה ברום אמה, אפשר לעשות אותו מקוה בדיעבד...

הכל היה עוני וחוסר כל. אבל ב"ה מי זוכר את הדברים האלה, שכחנו מה היה.

מעולם לא הייתי לובש חליפה. ליום שבת היה קונה לי מר אבי מ'אלטע-זאכן' שהיו מוכרים בגדים ישנים, איזה בגד משומש שלבשו אותו אולי עשרים אנשים, אחר כך זה שיריים, שיירי אדמו"ר...

הייתי לובש את הבגדים האלה. אבל מזה למדנו תורה, 'נוצר תאנה יאכל פריה', 'כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר', כך הבטיחו רבותינו, ומה שמבטיחים מקיימים!

הדברים לקוחים מתוך הספר "מעדני המלך". לרכישת הספר היכנסו להידברות שופס או הקליקו כאן