מיטיבה כסות, ומנגבת מסלול של דמעות באגודל לחה

בלילה, לפעמים

כששאון העיר שוכך

כשהראש כבר כבד

והעפעפיים נאבקות...

סליל של תמונות

עובר בסך.

רגעים שהיו, שיהיו.

מילים שלא נאמרו,

ואלו שנזעקו בקול רם מדי.

מעשים שננזפו,

עיניים קטנות שדמעו,

ומצפון שמשמיע קולות מטרידים.

עוברת בפרוזדור, מגיפה דלתות ומסיטה מתגים

אורות מתעמעמים, כבים.

אור רך הבוקע מן החדר מושך אותי לתוכו

לקול הנשימות הרכות המרפרף בין הסדינים,

פנים קטנות טמונות בכריות.

כפות רגליים מציצות בגניבה בין קפלי השמיכה

והריח – טהור וראשוני מכה באפי.

רוכנת על לחיים חמימות, מיטיבה כסות,

מנגבת מסלול של דמעות באגודל לחה,

משמיעה מילים רכות באוזן ממוסגרת קווצות שיער ריחני.

חום עולה בי,

וגודש את עיניי למראה החיוך החולמני

העולה על השפתיים המתוקות.

ואז אני מעניקה לעצמי את הזכות לטעות

להיכשל

ומחר, מחר לנסות מחדש.

למשלוח שירים למדור השירה שלנו כתבו למייל shira@htv.co.il