הסטיקר שהזכיר לי שעדיין לא סיימתי לחזור בתשובה

תמיד כשאני הולכת ברחוב – בדרך כלל זה בדרך לקחת או להחזיר ילד, שניים או יותר – העיניים שלי בחיפוש. אני מחפשת מודעות מעניינות, מועילות, לפעמים גם מצחיקות. הבוקר עברתי ליד מונית חונה, מאחור היה מודבק סטיקר ועליו כתוב "תודה לה' שזיכה אותי לחזור בתשובה בדור שכזה".
המשפט הזה משך אותי וחלחל במוחי ובליבי במשך כל אותו הבוקר. כבעלת תשובה, אני מזדהה עם ההודיה לה' יתברך על שזיכה אותי לחזור בתשובה, אבל בעיקר משכה אותי הסיומת "בדור שכזה". איך אומרים בשפת העם – "תכל'ס!" איזה דור... ואני לא מדברת על החילוניות המופרזת, שמאז שחזרתי בתשובה לפני שמונה שנים העלתה הילוך או שניים. אני דווקא מדברת על דור שכזה – הרבה דתיים וחרדים שהאש שלהם כבויה! איך הרב יחיאל יעקובזון (גאון בחינוך ובנפש) אומר – טכנוקרטים של קיום מצוות. מקיימים מצוות, מקפידים על קלה כבחמורה, אבל בפנים אין כלום, אין קרבה אמיתית לה'.
לי יש אש חדשה יחסית, נדלקה בהצתה מאוחרת (חזרתי בתשובה בגיל 22), איזה כיף לי! אני מתהלכת ברחוב, אני נראית כמו כולן, אם תראו אותי לא תזהו שאני בעלת תשובה, אני מבטיחה לכן. אני כמו זיקית – נטמעת בסביבה, אבל בפנים יש בי משהו אחר לגמרי. אני קרובה לה'! מרגישה ומתכוונת, מתרגשת ומתבלבלת. זה גרם לי לחשוב, אני כל הזמן במירוץ ההשתלבות – חוקרת ושואלת שכנות מה שייך ומה לא, משתדלת ללמוד מהן כמה שיותר כדי לא להתבלט ולעשות בושות – אבל רגע! כמעט שכחתי! אני לא אותו דבר, יש לי בסיס שונה, הנפש שלי נבנתה אחרת. להיטמע זה מצוין, להשתלב זה מעולה, האמת היא שזה חשוב מאד בעיני להיות חלק מציבור – אבל אסור לאבד את ה"אני", את הייחודיות שלי כבעלת תשובה. זה הקלף הפנימי שלי, שמייחד אותי והופך אותי למה ולמי שאני.
הייתי פעם במסיבת סיום של בנות כיתה ח' של בית יעקב. הן הופיעו ורקדו לצלילי שיר עם מילים יהודיות שיעשו לכל אמא נחת יהודית. אבל לי היה סוד... כל הנשים בקהל התרגשו ממופע הסיום המושקע, רק אני התגלגלתי מצחוק בתוך תוכי – איזה מצחיק! זה לחן של שיר ישראלי שאני מכירה בגרסה שונה לגמרי! אולי זה התיקון של המלחין. מי שלא גדלה על השירים האלה לא תבין... זה רק שלנו – בעלות התשובה עם הנוסטלגיות החמודות האלה, שהופכות אותנו לכאלה אדירות. איזה שינוי עברנו, לא ייאמן!

אז נחזור לסטיקר שהוביל אותי בכלל לחשוב את כל המחשבות הללו –
זיכוי הרבים בדרך כלל מופנה כלפי הציבור שאינו שומר תורה ומצוות על מנת לקרב אותו, אבל הסטיקר הזה הוא זיכוי הרבים דווקא לבעלי התשובה, שכבר התקרבו, כביכול. כי אנחנו תמיד צריכים להתקרב, זה אף פעם לא נגמר. ברוך השם.