השגחה פרטית מופלאה: שני שידוכים מעוררי השתאות - בעקבות משפט אחד

סיפור מרגש הממחיש את כוחה של התפילה בחג השבועות: "כאשר היינו נערות בנות 15, החלטנו חברותיי ואני להישאר ערות בליל שבועות. מה שנקרא 'משמר'. קבענו להיפגש אצלי בבית אחרי סעודת החג", מספרת טובי ברון, סטנדאפיסטית פופולארית במגזר החרדי.

"גרנו בדירת גג בשכונה שנבנתה בקצה בני ברק. החברות שלי טיפסו עד לקומה הרביעית בה גרנו. אבא שלי התכונן לצאת לבית הכנסת כשקלט שמתחילה 'חגיגה'. הוא קרא לי ושאל: 'טובי, מה זה? אמרתי לו בהתלהבות גלויה: 'השנה אנחנו עושות 'משמר'. 'באמת?! בואי איתי לגג לרגע'- הייתה התגובה הבלתי צפויה.

עליתי אחריו. הוא הרים מבטו ואמר: 'טובי, תסתכלי למעלה. את רואה את השמיים?', אמרתי: 'כן'. "שם בשמיים", המשיך אבא, "יש רבונו של עולם. הוא יודע איפה נמצא עכשיו הבעל שלך. מה הוא יעשה היום בערב. זה יום מתן תורה. תתפללי שיהיה לך בן תורה ובית של תורה".

"הייתי נערה צעירה בת 15", מציינת טובי, "אבל אבא דיבר כל כך אמיתי וקול התורה שהתנגן מבית הכנסת הקרוב השלים את התמונה.

"נשארתי בגג לבדי ובכיתי לפחות חצי שעה על מי שיהיה בעלי.

"עברו עלי עוד 4 שנים בסמינר, עוד כ 15- שנים בשידוכים (אני מקווה שאתם יודעים חשבון ובמקרה שלי צריך גם לשבור את העשרת….) ברבות השנים (והן רבו…,) התחתנתי עם צדיק, בן תורה שבא ממשפחה אמריקאית, דתית לייט בלשוננו.

"בחג השבועות הראשון לנישואינו הוא פנה לדלת כדי ללכת ללמוד בישיבה. פתאום הוא עצר ושאל: “את יודעת מתי החלטתי שרצוני לשבת בבית ד'?”

"הרמתי גבה. לא ידעתי שמדובר ברגע שאפשר לספר כשיד אחת על ידית הדלת. "זה היה בליל חג השבועות. הזמינו אותנו לשעת סיפור בבית הכנסת המודרני. אני החלטתי לנסות ללמוד מתוך ספר. הצלחתי ללמוד לבדי כל הלילה! בעלות השחר הבטתי בעד החלון ולחשתי תפילה: 'שבתי בבית ד’ כל ימי חיי…"

העיניים דומעות. "כן. אותו ליל שבועות בו נער אמריקאי במדינת מיזורי שבמרכז אמריקה לומד תורה ומחליט לדבוק בד'- זהו חג השבועות בו הייתי בכיתה ט'….

"את הסיפור המרגש הזה אני מספרת, בכל ימות השנה, בכל סמינר בו יוצא לי להופיע, מתוך תקווה שבנות תיקחנה עימן דברים", ממשיכה טובי לספר.

"מה שאת עושה - הוא עושה"- אני אומרת לבנות.

"הורדתי את הראש לארץ, ובכיתי כמו שלא בכיתי מעודי"

"ההמשך העוצמתי של הסיפור הזה קרה לפני ארבע שנים. גם כן בערב חג השבועות", מפליאה טובי בהמשך הסיפור. "הופעתי בתיכון בבית שמש. סיפרתי להן על שבועות שלי בכיתה ט’ ועל הרגעים שעברו על בעלי באותו לילה. הדגשתי לבנות כמה גדול כוחו של ליל מתן תורה בתפילה על בעל צדיק וילדים טובים.

"סיכמתי שם במילים: 'שמרי על מכובדות ואיכות כדי שתזכי בזיווג כזה. אסור להיות סתם עוד אחת שמבזבזת ימים והזדמנויות'".

"כשיצאתי אל המונית, הבחנתי בבת שעמדה רועדת מבכי וחיכתה לי. היה קשה להבין את שברי המילים. 'החזרת אותי הביתה… אני בכיתה י"א. עברתי תקופה קשה. החלטתי לנטוש הכל. יש לי בבית מזוודה ארוזה ומכתב מוכן... כשדיברת על התפילה שלך בשבועות של כיתה ט’ החלטתי שאני לא רוצה בחור כמוני…. אני חוזרת הביתה. אני אלחם'...

"חיבקתי אותה. ברכתי אותה בחום לב נרגש. עברו מאז 6 שנים. לפני תקופה קיבלתי הזמנה לחתונה ובה תיאור מפורט.

"אותה נערה מבית שמש כנראה צמחה לבת ישראל מפוארת. הוצע לה לשידוך בחור טוב. מישיבה של מתחזקים. הם נפגשו ואז הוא התוודה: 'לפני 6 שנים הייתי במ"ט שערי טומאה. פנה אלי חבר והציע שניסע לאומן לשבועות. שמחתי.

"בליל החג, החבר'ה ישבו על האדמה ומישהו התחיל לשיר 'אוחילה לקל, אחלה פניו, אשאלה ממנו מענה לשון. אשר בקהל עם אשירה עוזו. אביעה רננות בעד מפעליו...'

"פתאום משהו קרה לי. לא יודע להסביר את זה, אבל הורדתי את הראש לאדמה והתחלתי לבכות כמו שלא בכיתי שנים. כשגמרתי לבכות ידעתי שאני חוזר לארץ וחוזר לישיבה. אני רוצה לבנות בית שכולו תורה ושאיפה.

"הבחור היה מופתע לראות שהבחורה פורצת בבכי, כאילו של ליל שבועות. ואז הגיע תורה להתוודות. היא תארה את חג השבועות שלה בכיתה י"א...

טובי מסיימת את הסיפור המצמרר: "היא סיימה את המכתב הזה שהיה מצורף להזמנה, והוסיפה באדיבות טישיו. את האמת? הוא לא היה מיותר…"